"מעליב": 'המודיע' כינה אותם "חרדים" – וישלם 230 אלף שקל

העליב ויפצה: פיצוי בסך 230 אלף שקל נפסק בעקבות כתבה שפורסמה בעיתון "המודיע" נגד ארבעה תושבים חרדים ממעלה עמוס, לאחר שבית משפט השלום בירושלים קיבל את תביעת לשון הרע שהגישו וקבע כי הפרסום חרג מביקורת לגיטימית על מחלוקת ציבורית.

עוד בנושא:
לאחר שנות ייסורים: מרת פנינה שולמן ע"ה – רעייתו של מנהל סיעת 'יהדות התורה'
חילול השם נוראי: טור ב'המודיע' האשים את תושבי העוטף בטבח שהם חוו ודרש מהם להתנצל
ישלם ביוקר: פרופ' מהעברית כינה סטודנט "חמאס יהודי"

על פי הפרסום ב'ישראל היום' הפרשה החלה במחלוקת סביב הקצאת מבנים לשני גני ילדים במעלה עמוס. לפי פסק הדין, גן שבו למדו ילדים מהציבור הליטאי, שהיה גן ממלכתי-דתי ובאישור משרד החינוך, פעל במבנה יביל ללא ממ"ד, בעוד גן שבו למדו בנות מהציבור החסידי, שפעל ביידיש והוגדר כמוסד מוכר שאינו רשמי, פעל במבנה קבוע.

על רקע המחלוקת פנה ועד ההורים לתושבים וביקש להגיש התנגדויות למועצה. בספטמבר 2024 פרסם "המודיע" כתבה שעסקה בפרשה ובה הוזכרו בשמותיהם צבי אולסקר, יהונתן גלסנר, יצחק גלזר ואריה קאהן כמי שפעלו נגד הקצאת המבנים. הארבעה הגישו בעקבות הפרסום תביעת לשון הרע בסך 400 אלף שקל.

בין היתר כונו התובעים בכתבה "חרדים" במרכאות ונכתב כי הם נחשבים "כביכול 'בני תורה'". השופטת דורית פיינשטיין דחתה את טענות העיתון להגנת אמת בפרסום וקבעה כי "השימוש במרכאות כפולות ובמילה 'כביכול' נועד להשפיל ולבזות את התובעים בתוך קהילתם".

בית המשפט דחה גם את טענת "המודיע" שלפיה הכינויים נגעו לכך שהתובעים פנו לערכאות אזרחיות ולא לדין תורה, תוך שצוין כי העיתון עצמו מנהל הליכים בבתי המשפט.

השופטת התייחסה גם לרושם הכולל שיצר הפרסום וקבעה כי "ההתרשמות הכללית במקרה זה היא קשה". לדבריה, החל מהכותרת ועד לתוכן הדברים הוצגו התובעים כמי ש"מתחזים לחרדים, מתחזים לבני תורה, ופועלים כנגד החינוך החרדי".

בפסק הדין נמתחה ביקורת גם על התנהלות העיתון קודם לפרסום. בית המשפט קבע כי "המודיע" לא פנה לאף אחד מארבעת התובעים לקבלת תגובה לפני פרסום הכתבה. השופטת קבעה כי "התנהלות זו אינה ראויה ומנוגדת באופן מפורש לתקנון האתיקה של העיתונים". גם דרישה להתנצלות שנשלחה לאחר הפרסום לא זכתה להתייחסות.

השופטת הוסיפה כי ניתן היה לסקר את המחלוקת בין החסידים לליטאים ואת סוגיית הקצאת המבנים מבלי לעסוק במידת חרדיותם של התובעים. בפסק הדין נקבע כי "העיתון לא הציג את הידיעה באופן מאוזן", וכי "לא נדרש להכפיש את התובעים כדי לחלוק על מעשיהם ועמדתם".

בית המשפט הבחין בין יצחק גלזר לבין שלושת התובעים האחרים, שנשאו בתפקידים ציבוריים ביישוב או במועצה. לגבי גלזר, שלא נשא בתפקיד רשמי, נקבע כי העיתון לא הוכיח את הקשר שלו לעניין הציבורי שבמוקד הכתבה ואף לא הראה שנקט אמצעי סביר לבירור נכונות הפרסומים בעניינו.

מטעם ועד היישוב מעלה עמוס נמסר: "פסיקת בית המשפט מדברת בעד עצמה. אנחנו שמחים ששאר כלי התקשורת החרדיים לא פרסמו את הפייק ניוז המדובר. מודים לד"ר הראל ארנון וצוותו על הייצוג המופתי".