30 שנה של שמירת שבת: סיפורו המפתיע של בעל תחנת הדלק על הגר"ש רפאל
26.01.25 / 13:48
30 שנה לאחר פטירתו של הגר"ש רפאל זצ"ל, נחשף סיפורו של בעל תחנת הדלק שבשכונת קרית משה: "הרב דיבר יפה, ואני במקום הודעתי לו: התחנה סגורה. מאז בכל שבת התחנה אינה מחללת שבת" | דברי חכמים בנחת נשמעים
"הרב דיבר יפה". מזה יותר מ-30 שנה שתחנת הדלק שבכניסה לשכונת קריית משה (ליד מתחם מאפיית אנג'ל המיתולוגית) סגורה בשבתות. ישנם רבים שרואים בכך דבר המובן מאליו, אך זה ממש לא היה כך. בתקופה שקודם לכן פעלה התחנה למרבה הצער בשבתות, כאשר היא התבססה בעיקר על ההכנסות שהגיעו מהנגים שתידלקו את רכביהם טרם יצאיתם מהעיר. מי שהביא לשינוי, שנעשה בדרכי נועם ובזכות אישיותו הנאצלת, היה רבה של השכונה, הגאון רבי שילה רפאל זצ"ל שבימים אלו מלאו 30 שנה לפטירתו.
השבוע, נחשף במגזין 'במה', סיפור סגירת התחנה מזווית מבטו של בעל התחנה, ניסן גדעון. במגזין הנחשב הביאו את סיפורו של ניסן, כפי שסופר לרב יהודה רפאל, יו"ר 'מוסד הרב קוק' ובנו יחידו של הגר"ש רפאל. "אני זוכר כמו עכשיו את אביך זכר צדיק לברכה, אציל הנפש, עומד מולי, שואל לשלומי, ובעדינות שאי אפשר לתאר מסביר לי על אופי השכונה והתושבים ומבקש להתחשב ברגשותיהם ולסגור את תחנת הדלק בשבת, אמר בעליה של תחנת הדלק, ניסן גדעון, לר' יהודה..
"אני אומר לך מפורש", מוסיף ניסן, "אם הוא היה צועק ומתלהם, לא הייתי מוכן בשום אופן לשמוע לו. אני בא ממשפחה חילונית, אנחנו שומרים קצת מסורת בליל שבת, תפילה וקידוש, וזהו. וגם כך הייתי במצב כלכלי מאוד קשה, מה פתאום שאקשיב לו. אבל הדיבור שלו, העדינות, אפילו שהיה רב השכונה הוא לא התנשא עלי, דיבר איתי כל כך יפה, ובו במקום הודעתי לו: אני סוגר את התחנה בשבת. וכך גם ציוויתי את כל ילדיי, זו הצוואה שלי, התחנה כאן שומרת שבת בלי משחקים ובלי לנסות 'לגלוש' לתוך השבת או לפתוח לפני צאת השבת. מילה שלי לרב זאת מילה".
ועל כך כבר אמרו חכמים: דברי חכמים בנחת נשמעים, כשהיו שהמליצו: דברי חכמים (אם הם) בנחת (אזי הם) נשמעים.
הצעה מפתה
"אני גם זוכר את הסיפור הנדיר הזה כמו עכשיו", אומר רבי יהודה רפאל, "הייתי אז ילד צעיר. אבי מורי כיהן כרב שכונת קרית משה. ביום מן הימים לקח אותי אבא לנסיעה ברכבו, במהלכה הוא עצר לתדלק בתחנת הדלק השוכנת עד עצם היום הזה מול מאפיית אנג'ל ברחוב בית הדפוס בירושלים.
"אבא יצא מהרכב כדי לקרוא למתדלק ולשלם עבור הדלק ותוך כדי כך הוא שאל את העובדים מי הוא בעל הבית של המקום. אמרו לו שיש אחד 'ניסן', הוא יושב במשרד והוא הבעלים. לא עוברות שתי דקות ואנחנו יושבים במשרד של ניסן. לאחר שאבא שאל לשלומו, הוא ניגש ישר לעניין: 'ניסן יקירי, שמעתי שתחנת הדלק שלך פתוחה בשבת?'
"ניסן קצת נבוך אבל הודה על האמת. 'נכון, אנחנו עובדים בשבת', אמר. 'אתה יודע מה אתה מפסיד? גם מצווה, גם חופש וגם חיי משפחה, לא חבל? למה שלא תתחיל לסגור את התחנה בשבת?'
"ניסן שמע את הדברים ובהתחלה עמד על שלו: 'כבוד הרב, אני מכבד את הבקשה שלך, אבל עם כל הכבוד, עיקר הביזנס שלי זה בשבת. כל ירושלמי שנוסע לטיול עובר דרך כאן ביציאה מהעיר ומתדלק אצלי, איך אני יכול לסגור בשבת?'
"אבי מורי חשב מעט והניח על שולחנו של ניסן הצעה מפתה: 'שמע, אני מבין מה אתה אומר, אבל יש לי הצעה בשבילך. אני רב בית כנסת, יש לי בקהילה 150 מתפללים, כולם אנשים אמידים, עורכי דין, רופאים, רואי חשבון. לכל אחד מהם יש רכב ומדובר באנשים שנוסעים נסיעות רבות מחוץ לעיר לרגל עיסוקיהם החשובים. אני הרב שלהם כמו 'ראיס', מה שאני אומר – שומעים בקולי. אנחנו נעשה 'דיל'. אתה תסגור את העסק בשבת ואני נותן דרשה בבית הכנסת שלי ומבקש מכולם שהחל מיום ראשון הקרוב הם מתדלקים את המכוניות שלהם אך ורק בתחנת הדלק של ניסן, מול אנג'ל. מה אתה אומר?' "באותם ימים לא לרבים היו רכבים פרטיים. לקבל כזו קבוצה של 150 לקוחות קבועים, זה באמת היה משהו מיוחד במינו וניסן לא היה צריך יותר מכמה שניות כדי להשיב בחיוב. הם לחצו ידיים והעסקה יצאה לפועל".
"התחנה סגורה בשבת"
אך מסתבר שהרב לא הסתפק בהצהרה. הוא רצה לראות קבלות בשטח. "בליל שבת שלאחר מכן, התפללנו כרגיל בבית הכנסת, אבא אמר את הדרשה השבועית שלו בין קבלת שבת למעריב ולא הזכיר בחצי מילה את העניין של תחנת הדלק. לאחר התפילה, בדרך הביתה, ראיתי שהוא לא פונה בדרך הרגילה. שאלתי אותו, אבא, מה קרה, לאן אנחנו הולכים? הוא השיב לי שאנחנו הולכים עכשיו לתחנת הדלק של ניסן כדי לבדוק אם הוא מכבד את העסקה. הגענו למקום ואכן התחנה הייתה סגורה ונעולה ואפילו היה שם פתק כתוב בכתב יד: 'התחנה סגורה בשבת'.
"אבא שמח מאד והלכנו הביתה לסעודת ליל שבת. בבוקרו של יום השבת, שוב יצאנו בהליכה לבית הכנסת והארכנו את הדרך, כדי לעבור שוב בתחנת הדלק. אבא הסביר לי שלסגור את תחנת הדלק בלילה זו לא חכמה, מספר הלקוחות מצומצם, בוודאי בליל שבת. בשבת בבוקר, כמו שניסן הסביר לנו, זה היום הכי 'חזק' בשבוע, לכן הוא רצה לבדוק האם ניסן אכן עמד בניסיון.
"לשמחתו הרבה התחנה הייתה סגורה גם הפעם. המשכנו בדרכנו לבית הכנסת לתפילת שחרית של שבת. והנ, לאחר תפילת שחרית, לפני הוצאת ספר התורה, קרא אבא לגבאי בית הכנסת והורה לו לעכב את הוצאת ספר התורה כי הוא מבקש לשאת דרשה מיוחדת.
"כולם נדרכו, התפלאו והחלו להתלחשש ביניהם מה קרה, אם הרב עומד לדבר בשבת בבוקר לפני קריאת התורה, דבר שהוא אף פעם לא עשה, כנראה אירע משהו דרמטי! זה בדיוק היה העניין. אבא שלי רצה שזה יהיה דרמטי, שהמסר יעבור בכל העוצמה ולכן שמר את הדרשה הזו לזמן חריג יותר. כולם הטו אוזניים וההקשבה הייתה מלאה. אבא עלה לבמה וסיפר על היהודי שקיבל על עצמו למרות הקושי הרב לסגור את תחנת הדלק שלו בשבת וביקש מכולם לבוא ולחזק את ניסן ולמלא דלק מכאן ואילך רק בתחנה שלו.
"ביום שלישי שלאחר מכן עברנו שם כדי לתדלק. ניסן ישר זיהה את אבי, ניגש אליו ואמר לו בהתרגשות: 'כבוד הרב, נהיה לי תור עד אנג'ל'...
"אכן", אומר ניסן בחיוך, עשרות שנים לאחר אותו אירוע מכונן. "באותם ימים מצבי הפיננסי היה קשה מאוד, התחנה כמעט ולא הייתה פעילה כל ימות השבוע. פתאום החלו להגיע עוד ועוד אנשים וכל אחד אומר, 'הרב אמר בדרשה לבוא לכאן'. זה היה מדהים".
התחנה הזו, כאמור, סגורה עד עצם היום הזה בשבת קודש ובכל ימות השבוע הפכה להיות פעילה ושוקקת חיים.
"סבא שלך דאג לי לפרנסה"...
"לפני כעשור, ביום בר המצווה של בני הגדול", מספר הרב יהודה רפאל, "נכנסתי לתחנה הזו לתדלק ופגשתי את ניסן. אמרתי לו, 'אתה רואה ניסן, לבן שלי הזה קוראים שילה רפאל, על שם סבו הגדול שזכית להכיר'. ניסן פנה ואמר לו: 'אתה יודע מי היה סבך? זכיתי להכירו, אדם נעים הליכות ואציל נפש. הוא היה צדיק וגם דאג לי לפרנסה, ובזכותו התחנה כאן סגורה בשבת".
לסיום, מספר הרב רפאל סיפור נוסף על גישתו החכמה של אביו זצ"ל, לדאוג לשמירת השבת בדרכי נועם. כשנתמנה לכהן כרב השכונה, מספר תושבים ארגנו עצומה וביקשו לפנות לעירייה על מנת שיסגרו לתנועה בשבתות ובחגים את הרחוב שבו שוכן הבית כנסת.
הגאון רבי שילה רפאל זצ"ל ביטל הכל והסביר להם: "יהודי שיש לו מעט רגש, לא ירגיז בדווקא וייסע עם רכב ליד בית הכנסת בשעות התפילה, אבל אם יעשו לו מחסומים הוא יתרגז וירצה דווקא לפרוץ אותם". ואכן, הרחוב סביב בית הכנסת שקט במיוחד בשעות התפילה, אף רכב אינו מפריע למנוחת השבת.
"אבא זכה לחכמה מיוחדת וגם להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד. כיום, שלושים שנים לאחר הסתלקותו, אנו זוכים לראות את פירותיו המשובחים", מסכם בהתרגשות בנו, וניסן גדעון, בעל התחנה, מהנהן בראשו. "אני הכרתי אותו, כל מילה נכונה", והוא מבקש להוסיף: "אני אדם חילוני, אבל אני יכול לומר לך שמאז שהתחנה כאן סגורה בשבת אנחנו זוכים לראות ברכה גדולה".
לכתבה קודמת בנושא:
להצטרפות לקבוצות ועדכוני "ירושלים החרדית" בוואטסאפ לחצו כאן
מעוניינים להגיב? לדווח? צרו איתנו קשר במייל האדום [email protected]
