"מה כואב לכם שיהודים יגורו בלב ירושלים?" | מתקפה על עמותת השמאל
16.11.26 / 09:24
טור דעה חריף טוען כי המדינה "הקפיאה" את ייהוד מזרח ירושלים מאז 1967 • הקריאה: להרחיב משמעותית את המגורים היהודיים בשכונות המזרח

"מה כואב לכם שיהודים יגורו בלב עיר הנצח?" – זו השאלה הנוקבת שהפנה עומר נובוסלסקי אל עמותת השמאל 'עיר עמים', בטור דעה המפורסם הבוקר (שני) ב'כל העיר'.
עוד בנושא:
"חסר להם אחוז אחד": הערבים מתנגדים לשכונה היהודית במזרח ירושלים
השמאלנים בוכים: שכונה יהודית חדשה במזרח ירושלים
"שיתפנה לכם הכפר": עיריית ירושלים הוציאה צווי הריסה לכל הכפר הפלסטיני
הטור הוא תגובה לדו"ח שהעמותה פרסמה, ושהובא באותו עיתון בשבוע שעבר. לדברי הכותב, הדו"ח מצייר תמונה קודרת של מזרח העיר בלשון של נישול, גירוש, הריסת בתים ופינוי משפחות, ומכנה את הפרויקטים היהודיים באזור "התנחלויות". לטענתו, המסר המובלע הוא שמזרח ירושלים נועדה להיות חלק ממדינה פלסטינית עתידית.
בוודאי יעניין אותך:
א-צענטער: מי בא לחזק את המנין בבית חנינא?
אנטישמיות מזעזעת: חזר הביתה בלילה וגילה שהמזוזה נעקרה | בסרטון נחשפו הפורעים
"הקפאה" מאז 1967
הכותב מזכיר כי עוד לפני מלחמת העצמאות היו במזרח העיר שכונות יהודיות וקרקעות בבעלות יהודית, וכי החלוקה בין חלקי העיר החלה רק אחרי המלחמה. ב-1967, כשירושלים אוחדה, נקטה ישראל לדבריו דרך שונה מזו של 1948. במקום לפעול בעיסאוויה, בשועפט ובבית חנינא כפי שנעשה בקטמון, במלחה ובטלביה, הוחלט "להקפיא" את האזור.
לטענתו, מלבד צעדים מינהליים בסיסיים נותרו השכונות הערביות כפי שהיו, עניות ועוינות. שכונות הטבעת, ובהן גילה, פסגת זאב, רמת שלמה והר חומה, אמנם הרחיבו את העיר מזרחה, אבל הוקמו על שטחים פתוחים ולא שינו את המרקם של מזרח העיר. התוצאה, כך הוא כותב, היא עיר מאוחדת רק להלכה, שתושביה היהודים מתעלמים מחלק גדול ממנה.
אחרי הסכמי אוסלו, הוא מוסיף, הצטרפו לכך גידול באוכלוסייה הערבית, בנייה לא מסודרת ותחושה שכמעט חצי מהעיר נראה רחוק מאוד מבירת העם היהודי.
תרגיל חשיבה
הכותב מציין את הקהילות היהודיות הקטנות שהצליחו להתבסס בסילוואן, בראס אל-עמוד ובשייח' ג'ראח. לדבריו, תושביהן נחשבים כיום "עוף מוזר" במקרה הטוב ו"עול" במקרה הרע, וזה מאפשר לשמאל להתייחס אליהם כאל "מתנחלים" ו"מנשלים" ולהוציא דו"חות על פעילותם.
הוא מציע לדמיין שבסילוואן גרים 5,000, 10,000 או אפילו 30,000 יהודים: "במקרה כזה, סילוואן כבר לא היתה 'המקום המפחיד הזה ליד הכותל', אלא היינו מגלים את אחת השכונות המבוקשות בירושלים, ה'בוורלי הילס' של ירושלים, במיקום מנצח".
באותו אופן הוא מתאר את בית חנינא עם 1,000 או 5,000 משפחות יהודיות במקום פחות מעשר: "פתאום בית חנינא לא תהיה 'השכונה המפחידה שצריך לעבור בדרך לפסגת זאב' – אלא אחת השכונות החשובות בעיר, עם רכבת נגישה".
לטענתו, מזרח העיר נראה כמו מחנה פליטים ענק בדיוק משום שלא נעשה בו די ייהוד. את התנגדות העמותה הוא מייחס לחשש מפני אופי יהודי של ירושלים, ולחשש ששאלות על זהותו של הר הבית יעלו אם יתגוררו סביבו יהודים.
הכותב מסכם כי מזרח ירושלים יושבת כ"עצם בגרון" של העיר היהודית, וכי "ייהוד מזרח ירושלים הכרחי, הן ביטחונית והן מוסרית", בין בסיוע רשמי ובין ביוזמה פרטית.
