ברוך דיין האמת: הלמ"ד-וא"וניק הירושלמי זצ"ל

בליל צום שבעה עשר בתמוז תשפ"ד, הלך לעולמו הגאון הצדיק רבי שבתי יעקב קוגל זצ"ל, מנקיי הדעת של ירושלים, בגיל 74 לאחר מחלה קשה. אמש, סמוך לחצות, ליוו אלפים את מיטתו מביתו ברחוב אבינדב בשכונת נווה צבי להר המנוחות, שם נטמן.

רבי שבתי, שנולד בל' אב תש"י, היה בנם של הגאון רבי אליעזר קוגל זצ"ל, ראש ישיבת 'שבות עמי' בירושלים, ומרת שרה ע"ה, בת הגאון הצדיק רבי שמואל אהרן יודלביץ זצ"ל ונכדת הגאון הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל.

מילדותו ניכרה בו שקידתו העצומה בתורה. למד בתלמוד תורה ובישיבת עץ חיים, והיה דבוק בסביו הגדולים. בצעירותו זכה לשמש את הגרש"א יודלביץ ואת רבי אריה לוין זצ"ל, מהם ספג את דרכי החסידות והצדקות.

ענוותנותו הייתה לשם דבר. הלך בצדי דרכים, ביטל עצמו בפני כל אדם, ונמנע מכל שררה וכבוד. מעולם לא הוציא דבר לשון הרע מפיו, וכיבד כל אדם מישראל. תפילתו הייתה בבחינת "כעבדא קמיה מריה", ושקידתו בתורה הייתה מופלאה - מהנץ החמה עד שעות הלילה המאוחרות היה יושב בבית המדרש של "עץ חיים", ולומד בהתלהבות כבחור צעיר.

לצד שקידתו בתורה, הצטיין רבי שבתי במידות תרומיות. פעם אחת, לאחר שהצטער על כך שנפגע מאדם מסוים, עלה לקבר ה'אור החיים' הקדוש והתפלל ארוכות עד שעקר מליבו כל טינה.

בכל יום שישי היה מבקר אלמנות ונדכאים, מעודדם ודורש בשלומם. תפילותיו למען הכלל היו לשם דבר, והוא נחשב בעיני רבים כאחד מל"ו הצדיקים הנסתרים. 

הסתפקותו במועט הייתה מופלאה. עד לפני שנתיים סירב להתקין מזגן בביתו, ורק לאחר הפצרות משפחתו הסכים להתקנת מזגן אחד.

כיבוד ההורים של רבי שבתי היה למופת. בשנותיו האחרונות של אביו, שינה את כל סדרי יומו כדי לשמשו. כשנחלש אביו ולא יכול היה למסור את שיעורו היומי במכון הרי פישל, נטל רבי שבתי על עצמו, בניגוד גמור לטבעו הצנוע, למסור את השיעור במקומו. אף בימי מחלתו האחרונים התעקש להמשיך במסירת השיעור, ורק כשהובטח לו שיימצא ממלא מקום, הסכים להפסיק.

בהגיעו לפרקו, נשא לאישה את בתו של הגאון רבי ישראל אברהם שכטר זצ"ל. יחד הקימו בית של תורה וחסד, וזכו לדור ישרים מבורך של בנים ובנות, חתנים וצאצאים ההולכים בדרכם.

גדולי הדור העריכוהו מאוד. בין מחותניו נמנה הראב"ד הגר"י סילמן שליט"א, שהתבטא לא אחת כי רבי שבתי הוא מהצדיקים הנסתרים שבדור.

עם הסתלקותו של רבי שבתי יעקב קוגל זצ"ל, איבדה ירושלים אחד מעמודי התווך שלה - איש אמת, עניו וצדיק, שכל חייו היו מסכת של עבודת ה', אהבת תורה וגמילות חסדים.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.