לא פחיתות כבוד: האח"מים יכולים גם לנסוע באוטובוס למירון  

הציבור החרדי נחלק בימים אלו לשניים: אלו שיש להם היתר כניסה לרכב פרטי למירון, ואלו שלא. אלו שיש להם היתר, ינופפו בו מעל כל במה כשהם מציגים באמצעותו את העובדה שהם מקושרים וכל-יכולים. אלו שלא, מבכים את מר גורלם על כך שלא השכילו לטוות את הקשרים הנכונים במקומות הנכונים, כשכך נגזר עליהם לנסוע למירון, רח"ל, באוטובוס או ברכבת – כהמוני העם.

איך שלא יהיה, אגמי דיו כבר נשפכו על התופעה, שמצליחה לרתק אליה בכל שנה את טובי המוחות ולתעל אליה את מירב האנרגיות. בכל שנה ושנה נרקמות קינוניות ומוטחות ביקורות בנושא מתן היתרי הכניסה לרכבים פרטיים אל ההר, כשהארוע מצליח למגנט אליו את כל בעלי התפקידים. הנושא אף זכה לחקיקה מיוחדת שקבעה כי יש לפרסם בכל שנה את רשימת מקבלי ההיתרים. הרשימה שכוללת מאות רבות של רבנים, מנהידי ציבור, בנים של אדמו"רים, נהגים ומקורבים, נלמדת בימים אלו בעיון כשהכל מנסים להבין מדוע חסידות זו קיבלה חמישה כרטיסים ואחרת רק שלושה ומיהו הרב שזכה להיכנס לרשימה ומדוע אחר לא.

וזה מצער. משום שרק לפני 5 שנים בער ההר ועשן כולו, לאחר ש45 (!!!) יהודים מצאו בו את מותם. אחרי ארוע כה טרגדי שיצרב בזכרונו של העם היהודי כולו במאה השנים הבאות היינו יכולים להסיק שההחלטה הראשונה תהיה סגירה מוחלטת של המתחם כולו לתנועה של רכבים פרטיים, כשרק רכבי ביטחון והצלה יוכלו לנוע במשעולי ההר הצרים. למרות זאת, כבר בשנה שלאחר מכן חזרו הרכבים הפרטיים אל ההר ובהמוניהם.

תשאלו: ומה בכך. יש עוד במה לטפל חוץ ממניעת הגישה לרכבים הפרטיים. אך זו טעות. איש אינו משלה את עצמו שרק בעלי ההיתרים נכנסים אל ההר. ברגע שישנה תעשיה של היתרים היא הופכת למעצמה. ההיתרים משוכפלים, ועל כל אחד שנכנס עם אישור נכנסים עשרה ללא אישור. ועצם העובדה שהרכבים הפרטיים נמצאים על ההר גורמת לכך שהברדק כבר מתרחש עוד לפני שהבלגן בפועל כבר התחיל.

אז מה הפתרון? פשוט, לסגור את ההר הרמטית בפני בעלי הרכבים הפרטיים. פשוט מאד: כל רכב ביטחון שאינו מאובזר בצ'קלקה (ולא מדובר בכונני הצלה) אינו נכנס לרדיוס של ההר, יהיה מי שהיה. אין זה משנה אם מדובר ביו"ר מינהלת המקומות הקדושים, מנכ"לי משרדים, שרים וכן, אפילו מנהיגי ציבור. איש מהם לא עולה אל ההר ברכב.

כל אלו יעלו אל ההר באוטובוס אח"מים מפואר, שכמותו לא חסרים בישראל. הם יובילו את האחמים החשובים מאד-מאד-מאד מטרמינל האחמים שם יחנו הרכבים הפרטיים אל מעלה ההר, כשכך תעבור עליהם הנסיעה הקצרה בת עשרים הדקות בנוחות ובתנאים מושלמים. בדיוק כפי שנהוג בארועים המוניים אחרים בעולם (הלוויית האפיפיור, להבדיל אלף אלפי הבדלות או כל כינוס של ראשי ממשלות), שם נמנעת הכניסה באופן הרמטי מרכבים פרטיים והאורחים עושים את דרכם אל הארוע באוטובוס.

אין לי צל צילו של ספק שגם מנהיגי העדה המעלים את האש, ישמחו לעשות את כברת הדרך הקצרה הזו באוטובוס ולא ברכבם, מתוך ידיעה שכך הם מאפשרים למאות אלפי יהודים להגיע אל הציון בנוחות ובלי תקלות שעשויות להתרחש ולתקוע את ההמונים למשך שעות.

השאלה היא רק האם אלו שמסתובבים סביבם והם עסוקים משכבר במשימה החשובה של הסדרת אישור כניסה לרכבם הפרטי, יסכימו אף הם לוותר על נוכחותם הנחוצה במירון – כשבלעדי המאזדה תפילתם עשויה, חלילה, שלא להתקבל לרצון.