לתת - בלי להפסיד את עצמך / ממתק לשבת

ה"נתינה" ו"העזרה לזולת" היא אחד המאפיינים של עם ישראל, קורה משהוא אי שם בעולם, וכבר משלחות הסיוע בדרך... שהרי הערבות ההדדית מחייבת, ואחד מרגיש את חברו, ומושיט את ידו לסייע.

 מספרים על אדם שנתקע אי שם באזור נידח אי שם בארה"ב עם רכבו, עמד בצד ונופף לעזרה, ואו אז הוציא כיפה מכיסו וחבש לראשו, וראה איזה פלא – מיד עצר לו יהודי שומר מצוות לעזרה. תוך כדי הגשת הסיוע, הלה התעניין עם האיש מהיכן הוא? כדרכם של עם ישראל, ולהפתעתו, הודה הלה שאינו יהודי, אך אביו לפני פטירתו הגיש לו כיפה, ואמר לו: דע לך, שאם אי פעם תתקע, תלבש את הכיפה ותזכה לעזרה, כי הערבות ההדדית שיש לעם היהודי הינו מן המפורסמות, וזה הסיכוי שלך לשרוד את המצב, והנה עיניך רואות שהצדק איתו...

 אלא שפעמים האדם הנותן, נותן את כל כולו , עד כדי שכחת עצמו, והולך בתחושה עילאית על עוצמת הוויתור למען הזולת.

 האם מעשיו רצויים? האם התחושה זו אכן תעצים אותו ותמנף אותו מעלה?

 מציאות החיים מוכיחה, כי אנשים אלו, אמנם החלו עם תחושת עוצמה של "נתינה", אך אט אט , הגיעו למצב של תחושת התפרקות ותסכול שהם בעצם כלום.

 יתרה מכך, פגשתי אנשים שנתנו את כל כולם למען מטרה הכי ערכית, אך בסופו של יום חשו תחושת ניצול, והגיעו עד כדי שנאה לאותה מטרה שנתנו לה בעבר הלא רחוק את כל כולם,

 המפתיע, שבשלב זה - גם הניסיון להציע להם להמשיך בתמורה מלאה, עם הידע שלהם בתחום, עלה בתוהו, הם ביקשו ניתוק מוחלט

 והשאלה נשאלת מדוע?

 ההסבר בזה הוא : כי כדי להעניק לזולתי, עלי להיות קודם כל "אני" - עם המילוי העצמי שמטעין את המצבר ממנו אוכל להטעין אחרים, אך ברגע שאחוש שהמצבר שלי מתרוקן, התוצאות יהיו בהתאם,

 חלקם של אנשים אלו אכן הגיעו עד בעיות נפש קשות, באשר החוסן האישי "ניתן" הלאה...

 {חשוב לציין, שבחלק מהמקרים, הנתינה האין סופית למען מטרה, הכי קדושה שתהיה, היא סוג של בריחה ממצב אחר שהוא נמצא בו, או בריחה מאחריות בסיסית שמוטלת עליו, כמו עול המשפחה שזה קודם לכל חסד, וכבר אמרו: שמי שעוזר בבית וגם בחוץ, הוא "בעל חסד", מאידך אם רק עוזר בחוץ וזה בא על חשבון הבית, הרי שהוא אולי נקרא "איש חסד" אבל לא "בעל חסד"}

 אכן, תורתנו הקדושה שירדה לנפש האדם, ציוותה בפרשה "אפס כי לא יהיה בך אביון" עליך לעזור ולסייע, בתנאי שאל תפסיד את עצמך, כי אז כאמור, גם לא תוכל לתת.

 בימים אלה בהם אנשים מנצלים את החופשה לצאת לאתנחתא כדי לצבור כוחות הלאה, זכרו: שהמטרה היא שתוכלו לתת הלאה למשפחה/לתלמידים. 

 ופעמים, מרוב הרצון לתת להם, ההורה שוכח את עצמו, ומסיים את החופשה עם תחושת עייפות נפשית גבוהה ממה שהחל. מותר בהחלט להסביר למשפחה/לתלמידים, את מטרת המנוחה, ומעלתה הכוללת, בתנאי שכולם ייקחו בה חלק.

 יפה וחכם נוהגים  אירגוני החסד והנתינה ההדדית, שמארגנים מפעם לפעם  ימי גיבוש לצוות עצמו, כדי למלא את המצבורים קדימה, שיוכלו הלאה להעניק, הרווח כולו שלהם, בפרט אחרי שנה כה מאתגרת.

בברכת וקווי ה' יחליפו כח

שבת שלום ומבורך והשקט ובטח