האשה שזעקה מהדממה / טור זכרון

כך הסתיימה, בקול דממה דקה, שירת חייה החרישית אך העוצמתית של הרבנית בתיה בארג ע"ה.

סביר להניח שהצעירים שבין קוראנו לא יכירו את שמה. אך עבורנו, המבוגרים, היתה זו הרבנית בארג ע"ה מי שהשמיעה, ובעוצמה, את קולה  של יהדות הדממה שקודם לכן קולה לא נשמע. בזכותה, אותו קול בלתי נשמע, הדהד ונשמע ברמה.

הספר, שפורסם אי שם בסוף שנות ה80, הצליח לנגוע בלבבות. בארג, שכמה שנים קודם לכן עלתה מרוסיה שרק באותן השנים החלו חומות הברזל שהקיפו אותה ליפול ולהתמסמס, הטיבה לתאר את חייה של יהדות רוסיה ללא כחל ושרק. היא סיפקה בספרה 'קול בדממה נשמע' מבט ישיר וייחודי לאותו עולם נעלם, שבו כל מצווה כמו תפילה, אפיית מצות או טבילה במקווה היתה כרוכה במסירות נפש.

עד אז, הסיפורים על החיים מעבר למחיצת הברזל נתפסו כאגדות. אמנם, ידענו כי מאז עלה שלטון הקומוניזם נשללה החירות מיהודי רוסיה, ופה ושם גם נחשפנו לסיפורים אודותיהם. עם זאת, בארג הצליחה לספק מבט ישיר וחד, שהטיב לתאר את המציאות ששלטה באותם הימים ברוסיה הקומוניסטית, תוך התמקדות במשפחה יהודית אחת, משפחת מייזליק, ובאמצעות נקודת מבטה של נערה אחת אמיצה, בתיה...

עם עלייתה לישראל המשיכה בתיה ע"ה להשמיע את אותו קול שקודם לכן לא נשמע, כאשר מלבד הספר אותות חיברה אף העבירה הרצאות בהן סיפרה על יהדות רוסיה שהיתה ואיננה. דווקא בשנותיה המאוחרות, היא התמודדה עם מאפיין נוסף של השיעבוד הרוסי. עם התמוטטות הקומוניזם ותחילת העליה הרוסית לארץ, התאכזב הציבור החרדי לגלות כי אותם מוסרי נפש שהמשיכו להילחם על קיום התורה והמצוות לא היו אלא קומץ. כל היתר התרחקו, ל"ע, כתוצאה מאותן שנות שיעבוד, והמציאות הזו יצרה סיטואציות מורכבות. גם כאן היתה זו בתיה ע"ה שהצליחה להציג את הפנים היהודיות שהתחבאו לא פעם מאחורי החזות הרוסית, כשהיא מטיבה להמחיש את הגלגולים שעברו על יהדות רוסיה מאז עלה סטאלין לכסאו ועד להתמוטטות המשטר בעידן גורבצ'וב.

בשבת הסתיימה שירת חייה וקולה גווע. למרבה הצער, לא הותירה אחריה בתיה בת ר' יהודה לייב זש"ק, אך אין ספק כי היא הצליחה בחייה להטביע חותם ולנגוע בלבבות. יהי זכרה ברוך.