מכתב: איך אנו מאפשרים את ההתנכלות הברברית לרכבת הקלה?

קראתי את הידיעה שפורסמה באתר לפיה דרשה העיריה וקיבלה פיצוי של קרוב ל400 מיליוני שקלים וזאת לכיסוי הנזקים שנגרמו לקווי הרכבת הקלה בידי המפגנים הקיצוניים. קראתי, וכלימה כיסתה את פני. 

כמי שעובר יום אחר יום ברח' בר אילן ואני נחשף להתגודדויות האלימות והמופרעות - אין לי כל הגדרה אחרת לכך - שמתקיימות כדבר של קבע לצד העבודות, אני לא יכול שלא לזעוק נוכח התופעה הזו. הרי לכולנו ברור שמדובר במחאה שמאחוריה לא עומד כל עיקרון רוחני או דתי. מי שמבצע את הנזקים אלו נערי שוליים ופורעים קיצוניים שמחפשים להזיק בשביל להזיק, הם לא זקוקים לכל צידוק מלבד ניתוב יצר ההרס שלהם כלפי הקווים ההולכים ונסללים ותגרה עם השומרים והשוטרים. ובסופו של דבר, הקלון נדבק בנו, הציבור החרדי כולו!

הרי אין ספק כי הרכבת, בסופו של דבר, תשרת את הציבור כולו. היא תחסוך לכולנו זמן, היא תאפשר גישה לכל שכונה, היא תסייע לכולנו להגיע ממקום למקום ברחבי העיר, תפחית את זיהום האוויר ותמנע תאונות. לכל הטענות אודות 'פריצות' ו'חילון העיר'  אין כל ביסוס ומשקל, וכידוע ששקר גם אם חוזרים עליו אלף פעמים הוא לא הופך לאמת.

הבעיה, שאיש אינו רוצה להתעמת עם אות קיצוניים, ולכן אנו חולפים ליד מוקדי העימות ותופסים מרחק, וזאת מחשש שאנו נהיה הבאים בתור שנספוג את פירות השיעמום והחינוך הקלוקל (ואגב, אמר לי משגיח שבשיבה שלו נפלטו כמה בחורים, רח"ל, רק משום שהם הפכו לחבריהם של אותם פורעים). אך כעת, כשאנו נחשפים להשלכות ושומעים על פיצויי העתק שיופנו לעיריה לכיסוי הנזקים שהגיעו למאות מליונים (ולכולם ברור שהציבור ישלם מכיסו, בדרך כזו או אחרת, על הנזקים הללו), איך אנו יכולים להמשיך ולשתוק?

אני מקווה שתוכלו לתת במה למכתבי זה, ובכך לפחות אצא ידי חובת מחאה מול הפשע הנורא הזה שגורם לחילול ה' שאין כדוגמתו.

יחיאל ויינטרויב