יעופו על זה? כך תיראה שכונת הענק החרדית החדשה שתוקם בשדה התעופה של ירושלים

"קרית שדה התעופה": לאחר יותר משני עשורים בהן היה נטוש, שדה התעופה של ירושלים בעטרות, מתקדם צעד משמעותי בדרך להפיכתו לרובע מגורים ענק. התכנית, שתופקד בעוד כשבועיים לדיון בוועדה המחוזית, כוללת 9,000 יחידות דיור – מהן 800 לדיור מוגן – לצד 320 אלף מ"ר תעסוקה ו־44 אלף מ"ר מסחר. השכונה החדשה תשתרע על כ־1,263 דונם, ותכלול מוסדות ציבור, פארקים, מאגר מים, מוזיאון במבנה הטרמינל המשומר ותחנות חירום. נספח חברתי לתוכנית, מלמד על ביקוש גבוה במגזר החרדי, אך קשה בשלב זה לדעת את תמהיל המתיישבים המדויק.

על פי הפרסום ב'כלכליסט' מלפני כחודש, נקודת המוצא של מכון גיאוקרטוגרפיה שערך את הנספח החברתי כלכלי של התוכנית לקראת הדיון במחוזית, היא שבהתבסס על ניסיון שנלמד משכונות מנותקות אחרות בירושלים, כמו רמות, רמות שלמה, ונוה יעקב, יש סיכוי ניכר שהשכונה תהיה חרדית.

בשל הנחת מוצא זו, ממליצים בלהקים בה אזור תעסוקה: "בהנחה שהגידול בהיקף התעסוקה של חרדים יימשך בעתיד, ושחלק ניכר מתושבי השכונה יעבדו בה, ניתן לתכנן היקפים של עד 300 אלף מ"ר. המשמעות היא שיהיה צורך בפיתוח שטחי תעסוקה ייעודיים לאוכלוסייה זו. היקף תעסוקה זה מאפשר לעירייה להגדיל את מקורות ההכנסה שלה לטובת השירות הניתן לתושב. היקפי התעסוקה המוצעים בתוכנית עומדים על כ-10 מ"ר לתושב. מלבד שטח תעסוקה שישרת את תושבי השכונה, חלק מהשטחים יכול לשמש לטובת שימושים כלל עירוניים ואזוריים כגון שטחי לוגיסטיקה ואחסנה לשימוש עירוני, וכדומה".

הקמת שכונת המגורים בעטרות, על שטח שדה התעופה הנטוש, צפויה לכלול את כל מרכיבי השכונה העירונית: מרכזי תעסוקה, מסחר, מבני ציבור ודיור מוגן. בשל הקרבה לגבעת זאב והר שמואל, לפיתוח מתוכנן כזה עשויה להיות השפעה ישירה על היישובים הסמוכים.

בין ההשפעות האפשריות:

תחבורה: שדרוג תשתיות התחבורה בצפון העיר, כולל קידום קווי רכבת קלה או חניוני "חנה וסע", עשוי להקל משמעותית על תושבי גבעת זאב.

עומסי תנועה: במקביל, קיים חשש להחמרה בעומסים בצירים המובילים לעיר, בעיקר בכביש 443 ובציר עטרות.

השפעה נדל"נית: שכונה בהיקף כה גדול עשויה להשפיע על שוק הנדל"ן המקומי – כולל שינוי בביקושים או עליית מחירים בגבעת זאב.

שירותים ומסחר: ייתכן שבטווח הארוך יורחבו שירותי הציבור והמענה המסחרי גם לתושבי האזור כולו, לרבות גבעת זאב.

הדיון בוועדה המחוזית, הצפוי להיערך בעוד כשבועיים, עשוי להיות בעל חשיבות משמעותית לא רק לירושלים עצמה – אלא גם ליישובים הסמוכים שנשענים על פעילותה ומושפעים מפיתוחה.

✈️ למתעניינים, קצת היסטוריה:

שדה התעופה עטרות הוקם על ידי מוסדות המנדט הבריטי בסמוך לכפר קלנדיה, צפונית לירושלים, כהשלמה לשדות התעופה הקיימים.

הקמה (1924): עבודות ההקמה החלו ב-1924 על אדמה מישורית, כולל הפקעת חלק מאדמות מושב העובדים עטרות הסמוך (ומכאן שמו).

תקופת המנדט: בתחילה שימש לטיסות מיוחדות, ומסלולו (לא סלול) נחצה על ידי כביש ירושלים–רמאללה. ב-1937, לאחר שהוחלט להפעיל בו טיסות אזרחיות, חברת "נתיבי אוויר ארץ ישראל" תכננה קו לחיפה, אך מלחמת העולם השנייה עצרה את הטיסות האזרחיות.

מלחמת העצמאות (1948): השדה היה נכס אסטרטגי לפינוי הבריטים. ב-14 במאי 1948 עזב ממנו הנציב העליון האחרון, סר אלן קנינגהאם. לאחר נטישת מגיני עטרות, הלגיון הערבי החריב את המושב ואת השדה.

שלטון ירדן (1949–1967): על פי הסכם שביתת הנשק, השדה נותר בשטח ירדן. הירדנים בנו אותו מחדש, הרחיבו את המסלול והעניקו לו מעמד מרכזי. הוא הגיע לשיא פעילותו באמצע שנות ה-60, כששימש לתנועה בין-לאומית (בעיקר לארצות ערב) ועברו בו כ-100,000 נוסעים ב-1966.

לאחר מלחמת ששת הימים (1967–2000):

ישראל כובשת את השדה ומאוחר יותר הוא מסופח לשטח המוניציפלי של ירושלים ונקרא "נמל התעופה ירושלים".

הניהול נמסר לרשות שדות התעופה. המסלול שופץ, הורחב והוארך, כולל הזזת קטע בכביש ירושלים-רמאללה.

השדה שופץ כדי לשמש לטיסות בין-לאומיות, ואף התקיימה ב-1974 טיסת "אל על" מפרנקפורט (בפשרה נחתה בנתב"ג והמשיכה לעטרות), אך לחץ והתנגדות בין-לאומיים (בשל מעמד מזרח ירושלים) מנעו את מימוש הפוטנציאל הבין-לאומי שלו.

בשנות ה-80 פעלו בו טיסות פרטיות ובית ספר לטיסה.

סגירת השדה (2000): עם פרוץ האינתיפאדה השנייה בסוף שנת 2000, השדה נסגר בשל מיקומו המוקף בהתיישבות פלסטינית צפופה שהפכה אותו לפגיע לירי. הוא הועבר לרשות צה"ל ולאחר מכן חזר לרשות שדות התעופה אך נותר לא פעיל ונטוש כאמור במשך שני עשורים..