מיליון משאיות וחומרי בנייה בהיקפים עצומים: כך בנתה מדינת ישראל את מנהרות החמאס

שנים לפני מתקפת ה־7 באוקטובר נהגה ישראל במדיניות שכונתה על ידי הממשלה - "כסף תמורת שקט" – מדיניות שאפשרה זרימת כספים, סחורות ומשאיות לרצועת עזה, בתקווה לשמור על יציבות ביטחונית.

בעוד תשומת הלב הציבורית הופנתה בעיקר למאות מיליוני הדולרים שהעבירה קטאר לרצועה באישור ישראל, עולים נתונים חדשים שמציירים תמונה רחבה בהרבה – ישראל עצמה הייתה ספקית מרכזית של סחורות לרצועה שהיוו בסיס מרכזי לבניית תשתיות הטרור של חמאס והמנהרות.

המומחים מזהירים כי לשיקום כלכלי של עזה, אם יקרה, יהיה צורך להכניס כ־6,000 משאיות ביום – משימה שתתאפשר רק תחת שלטון שאינו חמאס. אחרת, נחזור לאותו מעגל שכבר היינו בו.

מעל מיליון משאיות סחורה בעשור – עם חומרים חיוניים למנהרות

על פי נתוני משרד הביטחון, שהתקבלו בעקבות בקשת חופש מידע בשיתוף התנועה לחופש המידע, בין 2015 ל־2023 נכנסו לעזה בממוצע כ־117 אלף משאיות בשנה – בסך הכול יותר ממיליון משאיות בעשור. המטענים כללו מזון, ציוד רפואי, דלק, בעלי חיים, ציוד תקשורת, וגם חומרי בנייה בהיקפים עצומים: כ־90 אלף משאיות מלט, 21 אלף משאיות ברזל, 11 אלף משאיות ציוד תשתיות ו־382 אלף משאיות אגרגטים – חצץ המשמש לבנייה.

מומחי כלכלה וביטחון מציינים כי חלק ניכר מהחומרים הללו הגיעו לידי חמאס, ששלט על כל מה שנכנס לרצועה, גבה "מס מעבר" מכל משאית, וניצל את חומרי הבנייה להקמת מערך המנהרות התת־קרקעיות.

"מצור ביטחוני – אבל תלות כלכלית מוחלטת"

יוחנן צורף, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, מסביר כי למרות הרושם הציבורי, "המצור" על עזה היה בעיקר ביטחוני. בפועל, ישראל אפשרה כניסת סחורות כמעט ללא מגבלות – כדי למנוע קריסה הומניטרית. לדבריו, התלות הכלכלית של עזה בישראל הייתה כמעט מוחלטת.

יצחק גל, מומחה לכלכלת המזרח התיכון, מוסיף: "חמאס ידע להרוויח מכל מה שנכנס. לא היה ייצור עצמי של מלט או ברזל בעזה – כל זה הגיע מישראל או ממצרים, וחמאס קיבל עדיפות ראשונה על כל מטען".

היצוא מעזה – ירקות, טקסטיל, ואפילו קרמבו

הנתונים שנחשפו מתארים גם את התמונה ההפוכה – מה יצא מעזה לישראל. אם ב־2015 נכנסו כ־3,300 משאיות עם סחורות מהרצועה, הרי שב־2022 המספר הגיע לכ־9,400. יותר ממחצית מהסחורות היו תוצרת חקלאית: עגבניות, מלפפונים, חצילים, תותים ודגים. בנוסף נכנסו מוצרי טקסטיל, רהיטים, עורות בקר – ואפילו משלוחים יוצאי דופן כמו 19 חתולים שיועדו לארה"ב ולולבים לחג הסוכות. בשנת 2019 אף יובאו 26 משטחים של קרמבו.

תעשיית הטקסטיל – "עזה הייתה כמו סין"

דן אלחרר, יו"ר האגודה לעידוד ייצור האופנה בישראל, מתאר כיצד מתפרות עזתיות תפרו ותיקנו בגדים עבור חברות ישראליות, לעיתים במחירים ובמהירות שהתחרו בייצור הסיני. "עבדתי עם בית מלאכה של עשרות עובדים. חמאס ידע על הפעילות, לקח מיסוי – אבל העלים עין". לדבריו, סגירת הקשרים הכלכליים לאחר 7 באוקטובר פגעה קשות בשוק האופנה המקומי, אך מבחינתו "ברמה הלאומית – לא צריך אותם יותר".

מבט לעתיד – פי שישה משאיות לשיקום

המומחים מזהירים כי שיקום כלכלי של עזה, אם יקרה, ידרוש היקף סחורות גדול בהרבה מהעבר. גל מעריך כי לצורך שיקום בעשור, יהיה צורך להכניס לרצועה כ־6,000 משאיות ביום – משימה שתתאפשר רק תחת שלטון שאינו חמאס. אחרת, הוא אומר, "נחזור לאותו מעגל שכבר היינו בו".

הנתונים החדשים חושפים כיצד יחסי המסחר בין ישראל לעזה, שנועדו לשמר שקט, שימשו בפועל לביסוס כוחו של חמאס. הם גם ממחישים את עומק התלות הכלכלית של עזה בישראל – ואת האתגרים האדירים לשיקום הרצועה בעתיד.