חוק הסלולר הכשר: הצצה לאיש הצללים הירושלמי שאמש ניצח את כולם בנוק אאוט
25.07.24 / 13:16
השמחה על אישור חוק 'הקומה הכשרה' הקיפה אתמול את כל הח"כים החרדיים, ולא לחינם: זהו בעצם ההישג היחיד שלהם בקדנציה הנוכחית לצד כמה צימוקים בודדים. אך מי שבאמת חגג היה האיש שמאחורי וועדת הרבנים לענייני תקשורת שניצח אתמול בניגוד לכל סיכוי * מי אתה יונתן לבקוביץ?
את קולות הצהלה של הנציגות החרדית בכנסת אתמול, עם אישור 'חוק הקומה הכשרה', ניתן היה לשמוע למרחוק. החכ"ים חגגו את נצחונם ואת העברת החוק, כאילו לא נותרו עדיין נושאים בלתי פתירים כמו חוק הגיוס הזניח או אפילו חוק הרבנים שלא מצליח להתקדם. אם לסכם את ההישגים של הנציגות החרדית בכנסת לפני היציאה לפגרה וככל הנראה לפני שהממשלה הנוכחית תיפול, נראה שהם יוכלו לנופף בשני הישגים מהותיים: חוק 'הקומה הכשרה', לצד חוק המשקאות הנוראי של איווט ליברמן האיום, שגם אותו הם הצליחו לטרפד. איזו שמחת עניים.
אין פלא, שאלמלי היינו בשלושת השבועות, ברור שארוע הניצחון אתמול עם העברת החוק היה נחגג בסעודת המונים ובליווי תזמורת. למצער, נאלצו הח"כים החרדיים (שנתפסו אתמול בעין המצלמה כשהם נחשפים לתוצאות ההצבעה דווקא בצג הטלפון הלא כשר, רחמנא ליצלן) לחגוג בצורות אחרות. בריחתו ההירואית, "במחתרת" כפי שהציג פינדרוס את יציאתו מהכנסת לחדרו של הגרמ"מ הירש שליט"א, היתה אחת מהדרכים היצירתיות שנועדו לבטא את ההצלחה המהדהדת ולקחת עליה אפוטרופסות.
ואכן, אין ספק שמדובר בניצחון מרשים, כשלמרבה הפלא מי שהוביל את הניצחון ואף 'נשכב על הגדר' היו דווקא ח"כי דגל וש"ס (כשכאן המקום לציין, כי למיטב ידיעתנו הח"כ היחיד שאכן פעל בעניין בצורה עקבית ונחרצת, מתוך אמונה בצדקת הדרך, הוא הח"כ היחיד שמצוייד בטלפון כשר בלבד – ח"כ ינון אזולאי). ח"כי אגו"י, משום מה, נגררו לעניין בצורה פסיבית והם לא היו אלו שהתמקמו בראש החץ.
כך או כך, היה להם בהחלט מה לחגוג, ובפרט כשאין ספק כי מדובר בתשובת משקל הוגנת לארוע המביך שהתרחש רק לפני כשלוש שנים בחדר הישיבות של שר התקשורת דאז יועז הנדל. אז הגיעו גדולי ישראל, ובראשם כ"ק האדמו"ר מויזניץ שליט"א, להתחנן בפניו שלא יפגע בקומה הכשרה, והם נאלצו לשמוע הטפות מפיו של השר שאף לא טרח לחבוש כיפה לראשו לרגל המאורע. היום, יועז הנדל הפך לז"ל במובן הפוליטי, ואילו הקומה הכשרה שנראה היה כי קרסה והתנפצה לשבבים – הפכה מקומה לגורד שחקים מפואר.
ובכל זאת, מי שבאמת חגג ניצחון אתמול, לא היו הח"כים, גם לא כל העסקנים שפעלו בכל כוחם – ולא מדובר במליצה – בכדי לפעול לקידומו של החוק שיסדיר את הטלפונים הכשרים. מדובר באדם אחד, שאולי נחשב לאלמוני מבחינת אלפי משתמשי הטלפון הכשר, אך הוא היה אדריכל המהלך, זה שהוביל אותו מתחילתו לפני כ25 שנה, זה שניצח כל העת על פעילותו כשהוא סופג אש מחד וגם יודע להשיב מלחמה כשצריך. אתמול הוא חגג ניצחון מתוק, כשהוא אף לא נדרש ללכלך ידיים בדרך לניצחון.
שמו של האיש, ואל תצפו לראות תמונה שלו כי הוא אינו מהזן שדואג להצטלם, הוא הרב יונתן לבקוביץ'. לבקוביץ', חסיד גור כבן 50 מירושלים, היה זה שזיהה את היתרונות הגלומים בשוק הטלפוניה הכשרה עוד בימים שבהם חלום הטלפון הכשר נחשב להזיה. הוא היה זה שהקים את 'וועדת הרבנים לענייני תקשורת' שבתחילת דרכה נתפסה כגוף קיקיוני, אך הפכה בסופו של דבר לגוף המשפיע ביותר בציבור החרדי, ובעצם לאימפריה כלכלית לא פחות. כל זאת כשחבריה (אלו שנותרו בחיים והם פעילים עדיין) משמשים בה לקישוט ותו לא.
אמרנו שהוא נחשב אלמוני לציבור, אך בחברות התקשורת מכירים אותו היטב. הוא היה זה שסגר את החוזים מול חברות הסלולר, כשהוא דואג לעגן כל חוזה בסעיפים שהקשו על החברות להשתחרר ממחוייבותן, גם כאשר הן התמודדו עם אש צולבת שנורתה עליהן מכל עבר, גם מתוך הציבור החרדי עצמו. הוא היה זה שהחתים את הרבנים, והיה זה שניהל שיחות ארוכות, לרוב בשעות הלילה המאוחרות, עם כל המי ומי בבתי הרבנים כשהוא משכיל לחפור מנהרות ולקשור מארג עצום ומסועף של קשרים עם כל אלו שבאמת יש להם סמכות להשפיע, במגזר החרדי ומחוצה לו.
מה שאפיין את פעילותו לאורך כל התקופה, ואנו מדברים על יותר משני עשורים, היא העובדה שהוא התרחק מאד מאור הזרקורים. תמיד עבד בחסות הצללים ומאחורי הקלעים. אלו ששימשו כתפאורה מצידו היו המזכיר השני של הוועדה, הרב חיים לנג, או אפילו אלבוים הבעלזאי בתחילת דרכו (עיסקת מירס, למי שזוכר). הוא עצמו עבד כל העת ללא שהשאיר טביעות אצבעות. אפילו מבקר המדינה שפירסם דו"ח קטלני על הוועדה לפני כ4 שנים, כשהוא מורה על סגירת העמותה שהתברר כי גרפה לקופתה מיליונים מבלי שנמצאו לכך תיעודים, התקשה להצביע על מעורבותו הישירה של לבקוביץ' שלפתע התברר כי הוא בכלל מהווה דמות שולית בעמותה.
דווקא אלו שהתמודדו נגדו הכירו בכוחו, וזו היתה הסיבה שאנשי הוועדה המקבילה הליטאית, זו שהוקמה בתקופתו של הגר"ג אדלשטיין זצ"ל, ביקשו דבר אחד ויחיד: למנוע את מעורבותו של לבקוביץ או לפחות לצמצם את השפעתו. בתחילת הדרך, נראה היה כי מטרתם הושגה. אתמול, לאחר שהתברר כי הוועדה החדשה כשלה כישלון מוחץ וכי דווקא הוועדה הוותיקה, זו שהספידו אותה ברחוב הליטאי, זכתה לקבל גושפנקא ועוד כשאלו שפעלו עבורה היו לא אחרים מאשר ח"כי 'דגל' – לבקוביץ יכול היה רק לחייך חיוך רחב, נוסף, מתחת לשפמו.
מוזר ככל שהדבר נשמע, אך בסופו של דבר, גם אחרי השינויים המינוריים שבוצעו אתמול, 'וועדת הרבנים לענייני תקשורת' קיבלה אתמול מעמד חוקי, והיא בעצם הופכת להיות גוף על שמוסמך אף לנהל תהליכים מול חברות התקשורת. הוועדה, שהואשמה למשל בכך שהיא חוסמת קווי תוכן ללא קריטריונים, יכולה מעתה להורות על חסימות תכנים כשכל חברה שמפעילה 'קומה כשרה' תידרש לציית להוראותיה. אפילו התמלוגים שמועברים בידי החברות לוועדה, הוסדרו מעתה לאחר שהוועדה שעד כה פעלה כעמותה עלומה קיבלה מעמד חוקי, והפעם לאחר שעברה רגולוציה מוסדרת.
ימים יעברו וסביר להניח שיחלפו עוד שנים עד שלבקוביץ יספר בזכרונותיו כיצד פעל, ומה גרם לכך שבסופו של דבר נציגי 'דגל', שהם היו אלו שהכריזו בוקר וערב כי יש לבצע ריוויזיה בוועדה, היו אלו שפרשו לו שטיח אדום ועבדו בכדי להכשיר דה פקטו את הוועדה הארכאית. אך מה שברור שהוא לא ישב בשקט בשנתיים האחרונות. בזמן שבו יריביו – והם לא מעטים – היו עסוקים בסיסמאות ובהכרזות, הוא פעל כדרכו, מאחורי הצללים ותחת מעטה של סודיות, כשהוא רוקם מהלכים, טווה קשרים, מפזר הבטחות וסוגר עיסקאות.
ובסופו של דבר, הוא חגג אתמול את הניצחון. אך הפעם לא מדובר בעוד ניצחון סמלי, כמו אלו שהוא אסף לעצמו בעבר. הפעם כבר מדובר בנוק אאוט.