400 שנה בירושלים ולא מפסיק להתפעל ממנה (וידאו)

כמה שנים בירושלים?

אני גר בעיר הקודש מאז יומי הראשון, אך אם שואלים אותי כמה שנים אני בירושלים אני נוהג להשיב ש400 שנה.

ואכן, אני דור עשירי בירושלים, כשרגליה של משפחתי נטועות בעיר שהיא משוש כל הארץ מזה 400 שנה. הסבא-רבא שלי הגיע לארץ והוא התגורר ברובע המוסלמי, בפינת רחוב הסאריה. הוא התגורר מתחת לביתו של הצדיק רבי יהושע לייב דיסקין  זצ"ל, והוא היה גם הגבאי שלו.  גם בהר  הזיתים ניתן למצוא שורות שלימות של רבים מבני משפחתי הנושאים את השם 'גליס'.  כך שזהו הייחוס שלי: ירושלמי בן 400 שנה.

בית הכנסת שאהוב עלי?

ירושלים התברכה בבתי כנסיות רבים, רבים מהם עם סיפורים מופלאים שמעוררים תחושות נפלאות כאשר נכנסים אליהם. אך אם שואלים אותי מהו בית הכנסת שאהוב עלי, אין ספק שמדובר בביה"כ של חסידי קרלין בעזרת תורה. זהו בי"כ שזכיתי להימנות על יוזמיו ומקימיו, כשמאז אני מתפלל בו בכל שבת ובו אני קובע את תפילותי, וכל הקובע מקום לתפילתו – אלוקי אברהם בעזרו.

מקום קסום בירושלים?

העיר כולה קסומה, אך ישנם מקומות ייחודיים. אחד מהם הוא חורבת רבי יהודה החסיד, שאני ממליץ מאד להגיע לשם בפרט בכדי להתפלל שם כותיקין, אם בימי חול אך בעיקר בשבתות. זו חוויה מיוחדת מאד. אם כבר, אמליץ מאד לשמוע על עברו של המקום ועל סיפורו, שכן יש לו עבר היסטורי מרתק.

בירושלים אל תוותרו על:

שכונת בית ישראל, ליד ישיבת מיר. אם אתם מגיעים לעיר, אל תוותרו בשום אופן על ביקור באיזור, בעיקר בשעות הבוקר, או בצהריים או בערב, כאשר מכל הבניינים 'נשפכים' אלפי בחורים ואברכים, בני תורה, שאור התורה מאיר את פניהם. זהו מחזה שאסור לוותר עליו, ולפחות בעיני הוא מסמל את ירושלים האמיתית, על משמעותה העמוקה: מציון תצא תורה.

סיפור מעניין שקרה לי:

הנה סיפור פלאי במיוחד. בשנת תשל"א החלו יהודי גרוזיה (היום: גיאורגיה) לעלות לאר"י, ואני סייעתי להם מאד במסגרת פעילותי בארגון הפעילים 'יד לאחים'. נהגתי לצאת אל המקומות בהם התגוררו בארץ, וכך גם יצאתי לגרוזיה מספר פעמים, שם נפגשתי עם גדולי רבני העדה, ובהם הצדיק הרה"ג רבי משה דבראשווילי זצ"ל. הוא נחשב לרבם ומורם של יהודי גרוזיה, אך הוא זכה לצאת מגרוזיה ולנסוע לראדין שבליטא, שם קנה תורה מפי ה'חפץ חיים' זי"ע שקירבו עד למאד. טרם חזרתו לגרוזיה, מסר לו ה'חפץ חיים' ספר תורה שאותו זכה לקחת עמו ולעלות עמו לישראל.

זכיתי להתקרב לרבי משה זצ"ל, והייתי נוסע עמו כמעט בכל לילה לקהילות השונות של יהדות גרוזיה בארץ, כשהוא היה עובר מאחת לשניה, מעיר לעיר, מחזק ומעודד ומדרבן לשלוח את הילדים לחינוך תורני. בחתונתי, נכח במקום הרב אברהם רביץ ז"ל (לימים ח"כ ומראשי 'דגל התורה') שהיה אז מראשי ה'פעילים',  והוא אמר כי את הרב דבראשווילי צריך לכבד בברכה ב'שבע ברכות'. ואכן, הוא כובד בברכה.

אך להפתעת כל, הרב לא פתח בברכה עצמה, אלא נעמד קודם לדבר דברי ברכה, באידיש – ואגב, הדרשה כולה מוקלטת אצלי – כשהוא מברך אותי, החתן, בברכה מופלאה: שיהיו לי שש בנות ובן אחד...

הציבור שמע את הברכה המפתיעה, ואוושה של 'וואהה' התפשטה באולם. אך כדבריו כן היה, כשלא נפלה מהם שערה: נולדה לי בברכת שמים בת אחת, לאחר מכן עוד בת, ואחריה עוד אחת... משראיתי שברכתו של הרב מתקיימת, כשנולדו לי ארבע בנות ואני חפצתי גם בבן זכר, נשאתי את רגלי לשכונת גבעת מרדכי שם עליתי אל הרב וביקשתיו שיברכני בבן זכר כבר כעת. אך הרב זצ"ל אמר לי: "מה שברכתי, ברכתי. הקב"ה יעזור שיהיה לך בן זכר, אך הוא יהיה תלמיד חכם שיזכה גם לעזור לעם ישראל..."

שמעתי את הדברים ונצרתים בלבי. ואכן, לאחר שנולדה לי בתי השישית, ציפתי לבואו של הבן המובטח. ולתקופת השנה – זכיתי לחבוק בן.

מיהרתי שוב לנסוע לשכונת גבעת מרדכי, שם ביקשתי לבשר לרב על הברכה שהתקיימה במלואה ולכבדו בסנדקאות. עודי עולה במדריגות ואני פוגש את בנו יורד מביתו של האב. הוא שואל אותי לאן אתה הולך? ואני עונה לו: לאביך. נולד לי בן ואני מבקש לכבדו בסנדקאות.

הבן הביט בי ואמר: אבא נפטר לפני חצי שעה...

לא זכיתי שהרב זצ"ל יהיה סנדק, אך זכיתי שבני יקרא על שמו של אותו צדיק.