האיש שמאחורי 'שיטת רבינוביץ'. הכירו את אלי רבינוביץ  

 כמה מילים על עצמי:

אני עובד מזה שנים בתחום הבנקאות והפיננסים, כאשר היום אני מנהל, יחד עם שותפי מתתיהו וגשל, את חברת 'מימונדלן' שמספקת פתרונות מימון ליזמים וגופים עסקיים גדולים. אך את דרכי התחלתי כעובד זוטר בבנק ירושלים, משם טיפסתי והגעתי לתפקיד בכיר בבנק הפועלים, כשב"ה עבדתי במערכות הבנקאיות במשך כ 22 שנה.

 למעשה, התחלתי את דרכי כפקיד בבנק ירושלים למשכנתאות, בימים הראשונים בבנק התעסקתי בעיקר בצילומי תעודות זהות והעברת ניירת. בהמשך התקדמתי לתפקידים בכירים, ולאחר 10 שנים עברתי לבנק 'הפועלים' שם ניהלתי את הפעילות העסקית והפיננסית של הבנק בקרב הציבור החרדי. חלשתי על התחומים העסקיים, הפרטיים, נדל"ן ומוסדות, ואפילו דוברות ויחסי ציבור, כל מה שקשור למגזר החרדי היה בסיעתא דשמיא בתחום אחריותי. ואכן, במשך 11 שנה הצלחתי לקדם את הבנק ולהעמיק את פעילות הבנק בחברה החרדית.

 אפשר לומר שבעצם המצאתי את התפקיד בבנק, אך מה שהחמיא לי הוא שכאשר עזבתי את הבנק הרי שלמרות שהיום הבנק מנסה להתייעל ולחסוך בעובדים, הוא דאג למלא את מקומי בעובד אחר שכיום פועל במשבצת הזו. הדבר לימד על כך שהבנק השכיל להבין שזהו תפקיד משמעותי מאד שדורש המשכיות.

כמה שנים בירושלים?

מבחינתי, ירושלים היא עירי מאז ומתמיד. נולדתי בירושלים, משפחתי היא משפחה ירושלמית שורשית, ותמיד ראיתי את עצמי בירושלים. אמנם, אחרי נישואי עברתי לתקופה קצרה של 17 שנה בביתר עילית, וזאת בהוראתו של רבי ומורי, הרבי מבאיאן שליט"א. אך לאחרונה זכיתי שוב לחזור לעיר – כמובן בברכתו של הרבי – ואני מרגיש שחזרתי הביתה. אני מדגיש תמיד שלא 'עברתי לירושלים', אלא חזרתי...

ירושלים בעיני היא?

כמו שנאמר: 'אורו של עולם'. אין מה שמגדיר את העיר טוב יותר. אני חושב, בלי אובייקטיביות, שזו העיר היפה ביותר, עם מראות שאין בכל מקום אחר, מזג אוויר שלא תמצאו בכל מקום אחר, אווירה שאין כמותה. כך שאני בהחלט סבור ש'אין כמו ירושלים'. 

בית הכנסת האהוב עלי?

מה השאלה בכלל. זכיתי להיות בין מקימי בית הכנסת שזכה לשם הבלתי שגרתי 'דער ברידערס שול', כשאנו מקימים את בית הכנסת בשכונת מגוריי, 'משכנות האומה', מאפס, בעשר אצבעותינו, אך זוכים ב"ה לראות הצלחה מרשימה.

בית הכנסת 'דער ברידערס שול' הוא היום יותר מסתם בית הכנסת, הוא בעצם קהילה שכוללת 80 משפחות, מכל הסוגים, חסידים מכל הגוונים וליטאים, אך הוא מהווה בית של ממש כשהמתפללים מרגישים כמשפחה אחת גדולה. כך שאין בכלל שאלה מהו בית הכנסת אליו אני חש קשר אישי ונפשי קרוב...

אחד הדברים המיוחדים בבית הכנסת שלנו הוא שאנו מקפידים מאד על כך שלא יהיו דיבורים בעת התפילה. לשם כך אנו מתכנסים חצי שעה לפני התפילה אז אנו מפעילים 'קבינט' שבו דנים בכל מה שחשוב, אך בתפילה עצמה – דממה. גם לאחר התפילה ישנו 'קידוש' שבו כולם מזומנים להביע את דעתם בכל הנושאים שעל הפרק. אך בתפילה עצמה – אותה יש לכבד.

 זכינו ואחד המתפללים ניחון בכישרון דיבור והבעה לצד היותו ת"ח בעל שיעור קומה, והוא מעביר לנו בכל שבת דרשה משולבת באקטואליה, מה שגורם לכך שרבים אחרים מגיעים מיוחד בשביל לשמוע את הדרשה. כך, בית הכנסת שהוקם רק כמניין צנוע הולך ומתפתח, ועוד היד נטויה בע"ה.

מקום קסום בירושלים?

כל ירושלים היא קסומה. אין משהו יפה ומוצלח יותר מאשר להסתובב בערב בסמטאות הרובע היהודי, בשכונות הוותיקות וליד בתי הכנסת שהם עתיקים אך שוקקי חיים, ולהבדיל – יש את שוק מחנה יהודה כמו מקומות נוספים. אך בגדול, איפה שלא תלכו בעיר, תרגישו את קסמה של ירושלים.

מקום שאסור לוותר עליו?

בעיני – הכותל. אני מקפיד להגיע אל הכותל כדבר שבשגרה, וישנן תקופות שבהן אני מגיע אל הכותל יום אחר יום, ארבעים יום ברצף. אך ישנם עוד מקומות כמו גן סאקר, הגן הבוטני ועוד. ועדיין, אין מה שמתקרב, כמובן, בעוצמתו אל הכותל המערבי.

מזה שנים שאני נוהג להגיע בכל שנה, 40 יום לפני יום ההולדת שלי, אל הכותל המערבי, יום יום. עשיתי זאת עוד בימים שבהם התגוררתי בביתר, כאשר אני מגיע לכותל יום אחר יום, ואני עושה זאת גם היום, כשאני זוכה ומתגורר בעיר. אמנם, זה לא קל, אך אין כמו הקירבה שאנו מרגישים בעת התפילה בכותל. מוזר, אך גם בפעם האלף, בכל פעם שאני זוכה להגיע אל הכותל לתפילות, זו מבחינתי תחושה עצומה של שמחה והודיה.

סיפור מעניין שקרה לי?

קרו לי סיפורים רבים, אך אם ישנו סיפור עם מסר הוא כיצד הגיעה 'שיטת רבינוביץ' לעולם.

וכך זה קרה: אני עשיתי לעצמי מנהג שבו בכל חול המועד אני מתנתק לחלוטין מהטלפון, ומכבה אותו החל מערב החג ועד מוצאי אסרו חג.  בכל הימים הללו אין מיילים, וואטסאפ ו SMS. אלו ימים שהם קודש למשפחה.

 התמדתי במנהגי זה, וביום מן הימים כשעוד מישהו גילה בקבוצת וואטסאפ ידועה כי הוא מכבה את המכשיר למשך חול המועד, הוא נשאל האם הוא גם מיישם את 'שיטת רבינוביץ'. בהמשך היה זה רפאל וואהל שפירסם בטורו הסוחף ב'משפחה' את היוזמה, ומאז היא התפשטה על פני העולם היהודי כולו. בכל חול המועד ישנם אלפים שמיישמים באדיקות את 'שיטת רבינוביץ', כשלשמחתי אין עליה זכויות יוצרים וכל הרוצה יבוא ויישם אותה. הריווח הוא כולו שלו.

 אני לכשעצמי מנסה מאז רק לשכלל את השיטה. אני נפרד מהטלפון בכל ערב שבת ולא מפעיל אותו עד יום ראשון בבוקר, ואני יכול לומר שלא הפסדתי מאומה. ההיפך, אני רק מרוויח. בכלל, מאז המלחמה אני מנסה להתנזר ככל האפשר מחדשות. אפשר להתעדכן בבוקר או בערב, אך ההאזנה הרציפה לא תורמת לשיפור מצב הרוח.

המוטו שלי?

לסייע לשני. היום, אני זוכה לעשות זאת באמצעות חברת 'מימונדלן' שאני עומד בראשה, יחד עם שותפי ר' מתתיהו וגשל. אחרי שנים בתחום הבנקאות הקמנו את החברה שעוסקת בתחום המימון, כשאנו נותנים פתרונות פיננסים ליזמי נדלן ובעלי עסקים שנכנסים לעיסקאות גדולות, לצד מוסדות וארגונים. פרט לכך יש לנו גם מחלקה שמטפלת בלקוחות פרטיים, כשכל תיק שאנו מקדמים במשרד אמנם מספק לנו ב"ה פרנסה, אך בה בעת אני רואה בכך סוג של שליחות – אני זוכה לסייע לעוד משפחה להגיע לדירתה.

 ואכן, בחסדי שמים הצלחנו, מאז חברתי לשותפי, להכפיל ולשלש את פעילות החברה, כשאנו מגלים ששני חצאים הם יותר מאשר שלם אחד...

 איך הגעתי לתחום? זהו כבר ללא ספק סיפור מעניין בזכות עצמו.

 לאחר חתונתי נדרשתי להוציא משכנתא, כשהכתובת היחידה באותם הימים היתה בנק ירושלים למשכנתאות, שפעל אז ברח' יעקב מאיר. ההליך היה אז סבוך בהרבה, ונדרשתי להגיע בכל יום לבנק, פה להמציא מסמך ושם לחתום. באחד הימים שאלתי את אחד הפקידים האם דרוש להם עובד. הוא אמר לי: גש למנהל ושאל אותו.

 חששתי, אני ביישן מטבעי (לא תאמינו...), אך התגברתי ופניתי למנהל הבנק, שמואל דויטש. הוא אמר לי: שמע, כרגע אין צורך, אבל אני מציע לך להתקשר אלי אחת לשבוע באופן קבוע, ולברר. כך אזכור אותך ואם יתפנה משהו, זו יכולה להיות ההזדמנות שלך.

 לאחר מכן יצאתי לעבוד בתחומים אחרים, אם בדפוס או ב'ועד הרבנים לענייני צדקה'. אך אחת לשבוע, באופן קבוע, הייתי מתקשר למנהל הבנק רק בכדי לשמוע את התשובה ש'כרגע אין משהו'. בסופו של דבר, לאחר מספר חודשים הוא בישר לי כי עובדת יצאה לחופשת לידה כך שאני אוכל להגיע לעבודה של שלושה חודשים. נשלחתי למבחן 'פילת' שאותו עברתי בהצלחה, ונקלטתי בבנק, לאחר מכן לעוד שלושה חודשים ולאחר מכן שוב. בהמשך נקלטתי כעובד מן המניין ומאז הכל היסטוריה.

 לאחר שנים הראה לי מנהל הבנק את היומן שבו רשמה מזכירתו את סדר יומו – אז היומנים היו רשומים בכתב יד – כשהמשימה שקפצה מולו כל שבוע, שבוע אחרי שבוע חודש אחרי חודש, חזרה על עצמה בדייקנות: שיחת טלפון מאלי רבינוביץ...