"יצחק, לפעמים השתיקה יפה"

אם ישנם אנשים שכיף לשוחח עמם, אין לי ספק שאתה, השר לשעבר יצחק גולדקנופף, נמנה עליהם.

תמיד טוב לשוחח עמך, לדבר עמך בגובה העיניים – כי כזה אתה, איש חביב ונחמד ונעים שיחה. שלא לדבר על כך שלשמוע אותך מסלסל את ה'ארבעים שנה' שהפך לסימן ההיכר שלך – זו חוויה שבאמת קשה לוותר עליה.

אתה אדם טוב, יצחק, ובכך אין ספק. השנים הקצרות שעשית בפוליטיקה אולי סדקו במעט את תדמיתך, אבל זה קטן עליך. שרדת משברים מורכבים בעבר ויצאת מהם ללא שריטה. אתה מנהל על, בעל יכולות שמשאירות, גם בגילך, את כל מתחריך הרבה מאחור. אתה אדם ברוך כשרונות וזו גם הסיבה שבגינה הגעת לאן שהגעת.

אבל כעת יש לי בקשה אחת ממך: אנא, יצחק, מלא פיך מים. די, שקט. 

 

 בתיעוד: תגובתו החריגה והמצולמת של ח"כ גולדקנופף | נחה דעתכם?

מוות וחיים

הפה שלך, שבימים כתיקונם נמצא תחת שליטה ובקרה, הפך בימים האחרונים לכח נפץ הרסני שמאיים להרוס בראש ובראשונה אותך. את תדמיתך. את עתידך.

לרגע חשבתי ברצינות שאנשי הסייבר האיראניים פרצו למכשירך הכשר וזרעו הנפצות בשמך.

אבל אלו לא האיראניים. 'מוות וחיים', אמר החכם מכל האדם, 'ביד הלשון'. ואתה משחרר חרצובות, שופך מילים, מדבר על מוות וחיים ועל הנושאים העומדים ברומו של עולם, בלי לחשוב, בלי לשקול. מילים שאינן נאמרות גם לא בשיחות סגורות עם חברים נשפכות להן מעל גבי האתר, בראיונות לתקשורת, הן מודפסות ונשלחות לכל עבר – ואתה ממשיך בשלך כאילו כלום.

האם באמת לא אכפת לך מגורלם של אחיך בשריך, אלו שאתה מכנה אותם אולי בזלזול כ'כיפות הסרוגות'? האם התכוונת ברצינות למילים אותן שחררת 'הם בחרו ללכת ולא שאלו אותי'? האם אכן 'הכאב שלהם נשאר אצלם'?

תגיד לי יצחק, הפה שלך הוציא את המילים המזעזעות הללו?

יוצאים להם יהודים קדושים, כאלו שרואים בערבות ההדדית ערך עליון, כאלו שלומדים את אותה תורה שלומדים ילדיך והם יוצאים לחזית, מוסרים נפשם למען עם ישראל. יש מהם שנופלים ומשאירים אחריהם משפחות דואבות ומעגל ענק של מכרים שאיבדו את היקר להם. זהו כאב שאין לו מרפא. יש מהם שמתמודדים ונושאים עמם פציעות קשות, פיזיות ונפשיות. יש מהם, רבים מאד, שממשיכים גם בשעה זו וברגעים אלו הם נלחמים למענך, בכדי שאתה, משפחתך והציבור אליו אתה משוייך יוכלו להמשיך לחיות את חייהם בבטחה.

אותו ציבור אמנם לא יוצא, מסיבותיו שלו (לא אכנס כעת לעמדת גדולי ישראל בסוגיית הגיוס החרדי כי זה לא הנושא). אך הוא מעריך את אלו שעושים את מה שעליהם לעשות. כל אחד מעמנו מתפלל עבורם, עבור השמירה על יהודי ארץ ישראל, כולם ללא יוצאים מן הכלל מכל המגזרים, מחבקים אותם ומודעים לכך שגם אם בחרנו שלא לשרת – אך אין זה פוטר אותנו מלהעריך, לכבד, לחבק, וודאי לכאוב את כאבם.

האם אתה יודע, יצחק, שגם חסידי סאטמר בויליאמסבורג ובמונורו, אלו שלוחמים בעוז נגד הרעיון הציוני, יש ביניהם לא מעט שהפסיקו את מלחמתם ומזה שנתיים שהם שופכים מכספם מיליונים עבור החיילים, רק משום שהם יודעים שגם אם הם אינם מסכימים עם הדרך – אך הם מחוייבים לבטא את ההערכה על המסירות לעם ישראל, שכמוה לא נראתה מאז ומעולם?

אתה בטח יודע זאת, כפי שאתה יודע גם דברים רבים שאנו איננו יודעים. אחרי הכל ישבת עד לא מכבר בממשלה, היית חשוף לחומרים שאנו לא מכירים. יצאת בעיצומו של חג שמחת תורה ברכב ל'בור' משום שחשבת שאתה נחוץ שם.

ואחרי שאתה יודע ורואה וחשוף זה מה שיש לך לומר?  האמנם "הכאב שלהם שיהיה אצלם, והכאב שלנו יהיה אצלנו. אל תביא לי את הכאב שלך ותעביר אותו אליי. בוא נחליט שכל אחד עם החבילה שלו"?

יצחק, אנשים יוצאים לחזית לא בגלל שמשעמם להם. אנשים עוזבים את משפחותיהם, מחבקים את ילדיהם, נושקים יד למזוזה ונפרדים מהבית בפעם העשירית או החמישים בשנתיים האחרונות, בסבב רביעי או חמישי, מתוך ידיעה שלא בטוח שהם יחזרו.

וזה מה שיש לך לומר להם? "אני לא מבין, אני לא החלטתי שהוא צריך לצאת. אם הבן אדם הזה החליט שזו הדרך שלו והוא רוצה לצאת, אז הוא יוצא".

אתה שומע את עצמך, יצחק?

נזק חסר תקנה

מה שעשית הוא לא פחות מפיגוע. המילים שלך יוצרות בעצם הימים הללו שנאת אחים, הן מלבות את הלהבות, הן גורמות לאובדן הסימפטיה ולהידרדרות השיח, משני הצדדים. הן פוגעות, הן מעליבות, הן יורקות בפרצופן של המשפחות שרגבי העפר שהן הניחו על קברי יקיריהם טרם יבשו. הן פותחות פצעים ומעצימות את הכאב.

הנזק שגרמת הוא חסר תקנה, והוא מאפיל על כל ההישגים שנזקפים לזכותך. הוא גורם לנזק לכל אברך שיוצא לרחוב והוא יתקל, בזכותך, בגלים של משטמה שיופנו לעברו. הוא גורם לנזק עצום לכלל תלמידי הישיבות, שרק בזכות המילים הללו החוק שאמור להסדיר את מעמדם הולך ומתרחק. ומי כמוך, יצחק, אדם שיודע ערכה של מילה ומי שיודע גם לשתוק, מודע לנזק שגורמת מילה אחת שנאמרה ללא מחשבה, על אחת כמה וכמה צבר של מילים כה מקוממות, שבאו בזמן הכי לא נכון.

אז אנא ממך יצחק, פשוט תשתוק. גם על פני התנצלות מעושה - שתיקתך הפעם יפה שבעתיים.