ממתק לשבת: הלימוד מרבקה - חסד, אבל בחכמה!

בס"ד

פרשת חיי שרה

החסד החכם

הפרשה מתארת באריכות את החיפוש ומבחן החסד שערך אליעזר לכלה המיועדת ליצחק.

אליעזר עבד אברהם אבינו ע"ה, למד מרבו שלא מספיק לעשות ח ס ד ,

צריך שגם יהיה חכם ורואה נכון את המוטב ובריאותו וכבודו.

לכן פונה במשאלה "והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה, ואמרה גם לגמליך אשקה...

כי כאשר אדם זר לוגם מהכד, לא חכם יהיה לקחת את הנותר - שמא חולה הוא?

לשפוך את הנותר - זה מביך.

המוצא הקלאסי - להשקות את הגמלים בנותר.

אך היא הגדילה לעשות, וענתה : "גם לגמליך אשאב"

כשהמסר מכבד : שלא תחשוב שזה ברירת מחדל...

בהמשך רואים שעצרה אותו מלשתות "ותכל להשקותו"

כל כך למה?

כי לפי כללי הבריאות, אדם שבא מדרך רחוקה עייף וצמא, אל לו לשתות הרבה, לשם כך עמדה על הכמות המותרת.

היופי הוא, שגם כאשר מחליטה להשקות את עשרת הגמלים!!!

אינה מצהירה על הכל,

אלא "ותאמר שתה..

ושוב "ותאמר גם לגמליך...

לומר לך: אל תצהיר מה שכרגע אינך יכול לקיים.

התייחס לכל פעולה באמירה מקומית שאתה יודע שיש לך עליה כיסוי.

אין ספק שרבקה שהייתה בסך הכל בת שלוש,
יכלה להסביר להם שהיא לא "פראיירית" וכל אירגוני זכיות הילד היו מצדדים לטענתה...

אך אז היא אמנם הייתה "צודקת", אבל נשארת עוד רבקהל'ה עלומה,

ולא הייתה זוכה לתואר "רבקה אימנו"

האמת שאדם עם "טוב לב" כרבקה בכלל לא חש מנוצל וכדו'

אדרבה, מי שיהין לסייע לו, רק יפריע לו...

וזה ההסבר היחיד לכך שאליעזר ותשעת העבדים שהצטרפו למסע,

הצליחו לשמור על איפוק ולא לסייע לילדה הקטנה בשאיבת המים(שבפעם השנייה כבר לא עלו לקראתה כפי שמדויק בפסוק - כי לחסד צריך לטרוח/רמב"ן)

נחנך את ילדינו/תלמידנו
לח ס ד חכם שחושב גם על כבודו של המוטב, וגם על בריאותו.
והכל לעשות מתוך שמחה, ללא מחשבה למה פלוני לא סייע, ולמה רק אני.

 שבת שלום ומבורך