מדוע, באמת, הסייעות החרדיות לא השביתו את הגנים?  

ישבתו או לא ישבתו? השאלה הזו מטרידה בימים האחרונים כל הורה שבנו מתחנך בחינוך הממלכתי, כששם הורגלו זה מכבר ששנת הלימודים לעולם לא תתחיל במועדה. תמיד ימצאו המורים סיבה למחות ולשבות כשתמיד הם גם יצליחו לתרגם את השביתה להעלאה נוספת של שכרם. אלא שהפעם, כמה מוזר, השביתה התרחשה אחרי חופשת הפסח ולא רק בתחילת השנה.

נכון לעכשיו, השביתה טרם הסתיימה. אמנם, רשמית הודיעו המורים על חזרה ללימודים, אם כי הם פתחו בשביתה איטלקית שמבוססת על היעדרות בשל 'מחלה'. איך שלא יהיה, ברור שהמאבק הזה, כקודמיו, יסתיים בנצחונם של המורים. כי אחרי הכל הם מחזיקים בנשק העוצמתי ביותר: כל יום שבו הם שובתים, גורם לכך שהתלמידים נשארים בבתים כך שההורים הופכים לבני ערובה. במצב כזה, מי שידרוש להיענות לכל דרישה לא יהיו המורים אלא כלל ההורים בישראל.

אך בעוד במגזר הכללי השביתה מורגשת ומככבת בשיח הציבורי, במגזר החרדי היא לא הורגשה כלל. יתירה מכך: בעיתונות החרדית דאגו לציין את העובדה ולהתגאות בכך: "בעוד במגזר הכללי מודיעים השכם והערב על שביתות, בחינוך החרדי זה לא קורה".

סיבה לגאווה? לא בדיוק. משום שכולנו יודעים כי לגננת החרדית או למורה החרדי, ובעיקר לסייעת, יש את כל הסיבות והצידוק לשבות. לא פעם הם אלו שחווים על בשרם הלנת שכר, קיצוץ בשכר, ואפילו אי קבלת השכר הבסיסי המגיע להם – כשישנם מוסדות וישנן רשתות שבהן השכר מקוצץ והמורה עוד אמורה להשיב להנהלה חלק משכרה... שם ישנם מורים שלא מכירים במושג 'ימי חופשה' ואפילו ימי מחלה אינם מובנים מאליהם, שלא לדבר על היעדרויות ושעות הצהרה.

שם איש לא ישלם להם על השעות שהם משקיעים בהיערכות או בבדיקת מבחנים, ואפילו על שעות של לימוד יחידני עם תלמידים מתקשים. לא חסרים מקרים שבהם הם יחוו פגיעה קשה בתנאים או בוותק, כפי שתופעת הפיטורים הפיקטיבית והקולקטיבית מוכרת, למרבה הכלימה, אך ורק במקומות אלו.

אז נכון, יש להם את כל הסיבות והצידוק שבעולם בכדי להשבית את המערכת עד שדרישותיהם יתקבלו, אך הם לא יעשו זאת. ודווקא משום שהם לא עושים זאת ואף לא יעשו זאת, יש את אלו שמרשים לעצמם לפגוע בהם, לרמוס את זכויותיהם ולא לספק להם ולו את הבסיס המגיע להם.

איך אמר לי לאחרונה יהודי חכם? אנו שומעים הרבה לאחרונה על 'גזירת המעונות'. כמה מילים נשפכו על הגזירה הנוראה של הממשלה, שהעזה לשלול מהורים חרדיים רבים את הזכאות ליהנות מתשלום מופחת על הלימודים במעון. אך על 'גזירת המעונות' שקיימת מזה שנים, כשמנהלי רשתות גנים ומעונות מרשים לעצמם לקפח את שכרן של הסייעות העלובות המועסקות במעונות, כאשר משלמים להן משכורות רעב והן אינן זכאיות ולו לזכויות הבסיסיות להן זוכה כל גננת וסייעת שהתמזל מזלה והיא אינה עובדת ברשת פרטית אלא ממלכתית – על הגזירה הזו לא נעו אמות הסיפים. אליה התייחסנו משום מה בשיויון נפש. התרגלנו לכך.

אז אולי כדאי לשנות חשיבה, ולאפשר פעם אחת למורים, למלמדים, לגננות ולסייעות להשבית את המערכת. שיכריזו על שביתה ונראה אז כיצד יתייחסו ההורים למצב הקיים כיום ואשר הפך משום מה לנורמה.

תטענו: וכי ישנו היתר לביטול תורה ולפגיעה בחינוך? לא בהכרח. הרי אין ספק שמורה שאינו חש מנוצל והוא מקבל את המגיע לו, יוכל להשקיע בתלמיד את כל הכוחות כך שבסופו של דבר התלמיד יהיה זה שיצא נשכר משיפור התנאים, אם יהיו.

כן, בדיוק כמו בציבור הכללי, אלו שאמורים לדרוש שעובדי ההוראה יקבלו את המגיע להם ולעמוד על כך שדרישותיהם יענו במלואן (על אף שכרגע הם אינם מסוגלים אפילו לדרוש) – אלו דווקא ההורים. הם, ולא אחרים, הם אלו שאמורים להשמיע את זעקתם של המורים העשוקים.