לעצור את הטירוף ועכשיו! טור כואב

די, הגיע הרגע שבו אסור לשתוק יותר. 

המראות אליהם נחשפתי, תמונות שבהן נראים מגשי כיבוד שהועמדו בבתי כנסת "לרגל פטירתו של (הרב, המילה לא במקור) יעקב פרבר" (וכאן מחקתי כינוי שהתווסף במקור), הצליחו לגרום לי לזעזוע, אך יותר מכך - לחרדה. הנה, מראות כאלו מתרחשים, קבל עם ועולם, ובמקום שאמות הסיפים יזועו ואנו נשמע גינויים מכל עבר, אנו עדים לשתיקה רועמת. מכל עבר.

אז מה, אומר לי חבר, זה בשוליים. זה קורה אצל קיצוני 'הפלג'. 

אז זהו, שאין דבר כזה 'שוליים'. אם בבתי כנסיות מסוגלים היום לשמוח (!) על מותו בטרם עת (!) של יהודי, אברך חסידי, שהלך לעולמו בגיל 32 כשהוא משאיר אחריו ארבעה עוללים יתומים,  והתמונות של מגשי רוגלך, קוגל ופרוסות אבטיח, רצות ברשת ואינן גורמות למחאה רבתי - אז כנראה שאיבדנו את הלב היהודי, את תחושת השותפות והערבות ההדדית, ובעיקר - את החסמים שאמורים למנוע מעמנו, כחברה, להמשיך ולהידרדר במדרון חלקלק שסופו מי ישורנו.

את המילים הללו חשוב לומר, ובקול: הרב יעקב פרבר היה יהודי יקר, איש אשכולות. אברך שבגיל צעיר שם לעצמו כמטרה לשלב אברכים צעירים בעבודה, תוך שהוא עושה הכל שהם ישולבו בעבודות מתאימות, בסביבה כשרה שתבטיח את קיומם ובד בבד לא תביא לפגיעה רוחנית בהם. הוא פעל תוך שהוא נצמד להוראות רבותיו, במקרה זה מנהיג הדור מזה יותר מיובל שנה כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א, כשהוא נצמד להנחיות שהועברו לו בידי המוצ"ים ומורי ההוראה שהוסמכו לעניין. 

בזכותו זכו מאות יהודים, לאו דווקא מקהילת בעלזא, להשתלב בעבודות מכניסות תוך שהם מצליחים לעבוד ולהישאר חסידים ויראי שמים. אז נכון, ישנם הסבורים אחרת. יתכן שהם חשים אפילו שחובתם למחות, אולי גם למחות נגדו בכל תוקף. זו גם זכותם כל עוד המחאה נעשית בדרכים המקובלות. אך מכאן ועד לשמוח ולצהול על מותו של יהודי?

הייתי מצפה שהכותרות בעיתונות החרדית, לפחות זו שרואה את עצמה ליברלית, יזעקו נגד התופעה המכוערת הזו. אך זה לא קורה.  כנראה שגם שם עושים את החישובים של מה יאמרו ומה יגידו, ולא בפעם הראשונה.  ואם כן, במקום שאין אנשים, ניאלץ אנו לקום ולזעוק מרה.

אז שיהיה ברור: זה לא יעצר כאן, וזה גם לא התחיל כאן. בשנים האחרונות מתחוללת מהפיכה מסוכנת בציבור החרדי. החברה החרדית הופכת להיות אלימה, והדבר מתבטא במגוון דרכים. זה החל בחרמות ובהתנפלויות על קבוצות שפרשו מקהילות האם, המשיך בהקלטות של רבנים ופרסום דבריהם לאחר שעוותו תוך גרימת חילול ה' נוראי, התפתח להפגנות אלימות של נערים שלוחי רסן נגד נהגים, והסתיים, בינתיים, בהתנפלויות על רבנים שבסך הכל סוברים אחרת. והנה, בינתיים אנו עדים לתחנה שאינה אחרונה, והיא בחגיגות ובצהלות על פטירתו של אברך צעיר, שמתרחשות בין כתלי בית מדרש מעט.

מה יהיו התחנות הבאות? קטונתי מלדעת. זאת אדע: אלימות, מטבעה, אינה ניתנת לשליטה והיא אינה נעצרת. בחור ישיבה שמתפרע היום מול נהג שבסך הכל רוצה לחזור הביתה, יכה מחר את אשתו. ילד שהיום צורח על רב שהשקפתו שונה מזו שהוא גדל עליה, יענה מחר עזות לאביו או למשגיח, שיגלו בעוד זמן קצר כי הם כבר לא יוכלו להציב לו גבולות. זרעי השנאה והאלימות שנטענו אתמול, יתפחו לגידולי פרא שאותם כבר לא נוכל לעצור. 

הגולם, רבותי, בסופו של דבר יקום על יוצרו. אלו ששחררו את השדים מרבצם היום, לא יוכלו לעמוד מול ההשלכות שתתרחשנה מחר. ואל תחשבו שזה יקרה בעוד דור. תראו רק לאן הידרדרנו במהלך חמש השנים האחרונות, ותבינו לאן אנו עלולים להגיע בעוד שנה או שתיים.

המדרון חלקלק, והוא מסוכן. מאד. ומה שכואב, שאנו כבר לא בתחילת הדרך. עובדה: ארוע שאמור לעורר פלצות, עובר לו בשקט ובדממה. איזו בושה.