גובים הון על כל חלקה, ולא דואגים לבטיחות מינימלית: לאן נעלמו החברות קדישא?

לאן הולך הכסף? האסון הנוראי שבו מצא את מותו הבחור שמעון מנדלוביץ ז"ל אמור לזעזע כל אחד, אך בעיקר להביא עמו תשובות לשאלות כיצד קרה האסון. איך יתכן שהבחור שצעד בחלקה מוסדרת, נפל אל מותו לאחר שצעד על מה שנראה בעיניו כרצפה בטוחה בעוד שמדובר היה בפיר עמוק?

השאלה הזו מקוממת בעיקר משום שמדובר באיזור שמטופל באופן בלעדי בידי החברות קדישא למיניהן, שהן אלו שאחראיות לתקינותו של בית העלמין. אין זה סוד כי בהנהלות הח"ק יודעים למכור כל חלקה במחיר מפולפל, כשישנן חלקות שנמכרות במאות אלפי שקלים ובעוד שכמה עשרות אלפי שקלים נחשבים למחיר סטנדרטי. במחיר הזה ולאור העובדה שמיליוני שקלים זורמים בכל שנה לקופתן, היינו מצפים מהנהלות הח"ק שלפחות ידאגו לכך שבית העלמין יהיה מונגש, בטיחותי וללא כל סכנות ומפגעים.

בפועל, כולנו מכירים כיצד נראה בית העלמין. בקיץ אין בו מקומות מסתור בפני השמש, ובחורף - מפני הגשם. חלק מהחלקות סובלות מהזנחה ועל שירותים נורמלים אין מה לדבר. התופעה הזו מוכרת כל כך שרבים רואים בה מצב נתון שבלתי ניתן לשנותו. אך כאשר אותה הזנחה, עינינו הרואות, גובה מחיר יקר של חיים אדם - אין ספק שיש לחשב מסלול מחדש.

אז לשנות את תעריפי מכירת החלקות, זאת ככל הנראה לא נוכל. רבים ניסו והרימו ידיים. אך אם בח"ק יודעים לגבות מחירים מפולפלים מהמשפחות המבקשות לטמון את יקיריהן בבית העלמין, לפחות ידאגו שבית העלמין יהיה מטופח ומתוחזק. 

בעצם, גם את הדרישה הזו אין לנו. כל מה שאנו מבקשים, שהוא יהיה בטיחותי, שיותקנו בו מעקות שימנעו את האסון הבא. האם התמורה שמשולמת בידי משפחות המנוחים אינה מצדיקה את ההשקעה?