אותו חג, שני עולמות: בודי אינגבר משווה את סוכות בלוס אנג'לס לעומת החגים בירושלים
15.10.24 / 16:02
סוכות מזווית שונה | בודי אינגבר, ירושלמי במהותו, עשה את חג הסוכות בעבר בלוס אנג'לס. את תובנותיו הוא חולק עם קוראי 'ירושלים החרדית'
סוכות בירושלים - זו חוויה נדירה שאין שניה לה.
מבתי אונגרין ועד בתי רובינשטיין
מנחלאות ועד העיר העתיקה
זהו חג שופע שמחה, רווי רעש והמולה, שסוחף את הרחובות ממוצאי יום כיפור ועד הבוקר שאחריי הקפות שניות, שמסתיימות עם אחרוני החוגגים באמשינוב או רחמסטריווקא.
אבל איך נראה החג בקהילות יהודיות קטנות בגולה?
האם חשבתם על כך פעם?!
לפני שנים ספורות, יצא לי להתארח בחג הסוכות בלוס אנג'לס.
לוס אנגלס, למי שלא יודע, היא אחת הערים הגדולות והמשפיעות בארה"ב
אך עם קהילה אורתודוקסית קטנה יחסית שלא כמו ניו יורק וגלילותיה.
זה היה חג מרתק ויוצא דופן שטעמו לא נס עם השנים.
שם אין שוק ארבעת המינים. אחד מבני הקהילה עושה מכירה וכמובן שבמוצאי יו"כ כבר לא נשארת סחורה.
את ה'קוישיקלך' מזמינים מראש מניו יורק או שמכינים לבד.
אך זוהי קהילה חמה ומגובשת מאוד,
עם מגוון מרתק.
בבית הכנסת 'אור החיים' האווירה נדירה:
רב הקהילה הרה"ג שלמה קליין שליט"א
יהודי ת"ח עצום עם דרשות מרתקות הסוקרות את כל נבכי ארון הספרים היהודי,
בשולחן אחד יושבים יחדיו יהודי עם כיפה סרוגה לצד חסיד גור,
הבעל קורא הוא בוגר ישיבת לייקווד והלוי הוא יהודי מרוקאי,
כולם יחדיו יהודים עובדי השם. עם ישראל בתפארתו.
בוקר החג, הגיע זמן ברכת כהנים,
בית הכנסת מלא מפה לפה זהו רגע מרגש.
כידוע בחו"ל ברכת כהנים מתקיימת רק בשלשה רגלים,
כך שבית הכנסת באווירת חג כפולה ומכופלת.
שני כהנים יש שם בבית כנסת: אחד יהודי חסיד שבצעירותו היה המשב"ק של אחד האדמורי"ם
אשר בנה את אמריקה היהודית בשנים לאחר השואה והוא נושא באמתחתו ניגון יחודי לברכת כהנים
הדומה לניגון המושר בכל חוצות ישראל אך עם טוויסט קטן. במשפחתו מקובל שזה הוא הניגון שהיה שר סבם, הש"ך זיע"א.
השני הוא יהודי חביב, חוזר בתשובה שהולך עם בעקיטשע חסידית שלא הייתה מבישה את צאצאי האדמורי"ם בברוקלין עם קטיפה רבנית המעטרת את הצווארון.
בלילות חוה"מ, בזמן שבירושלים חוגגים את שמחת בית השואבה והעיר כולה נראית כרוקדת במעגלים
בלוס אנג'לס העסקים כרגיל. חנויות נסגרות לעת ליל, אנשים יוצאים לטיול היומי,
אך אצל היהודים זהו חג - הם נוסעים מבית לבית
כל הסוכות בבתי עם ישראל פתוחות כל דכפין ייתי וישמח בשמחת בית השואבה.
אבל גולת הכותרת הוא חג שמחת תורה.
בא"י חוגגים את שמיני עצרת ושמחת תורה יחד,
בארצות הגולה אלו שני חגים נפרדים
שמיני עצרת הוא יום רציני, נידונים בו על הגשמים.
אך שמחת תורה חוגגים ביו"ט שני, זהו יום חתונה אחד ארוך: מתפילת ערבית של ליל החג ועד ערבית של מוצאי החג.
ובאמריקה כמו באמריקה, הכל מוגזם.
בבוקרו של החג לאחר קריאת התורה
ציוד בית הכנסת מתרוקן אל החצר
כשנותרת רק הבימה ושולחן קטן עם משקאות שיכר ומזונות לקידוש
והקהל פותח בהקפות עד שעות הצהריים המאוחרות
שבמרכזו במהלך ההקפה החמישית הקהל מתאסף סביב הבימה.
בצמוד לבימה עומדים בחורי הישיבות בני התורה אשר קוראים בקול 'האדרת והאמונה צווימן און צוועמען' הקהל עונה להם בעוז
לחיייייי הההעולמים!
כך את כל הפיוט ונעצרים 'בהמלוכה והממשלה' אשר יכולים לשיר אותו במשך שעה ארוכה
כאשר הבית כנסת כולו על כל גווניו מכרכר בעוז לכבוד התורה.
כשהקהל מבושם דיו מסיימים את התפילה, מיד מתפללים גם תפילת מנחה
ומשם צועדים לעבר האולם של חנות האוכל היהודי המוכן היחידה הכשרה באזור
'טעם שבת' ושם מתנהלת לה סעודת החג בהשתתפות כל הקהילה והמרא דאתרא
בשירה וזמרה לכבוד התורה ועל שבחר בנו מכל העמים.
הסעודה נמשכת עד צאת החג ומסתיימת בתפילת ערבית של מוצאי יו"ט הדומה יותר לתפילת נעילה.
את ההקפות השניות מי שליבו עדיין לא התבשם מהיין לכדי עד דלא ידע
ימשיכו כל בני העיר יחדיו בהיכל הישיבה הגדולה 'תורת אמת'.
אני זוכר את עצמי עומד בצומת הרחובת הסאונים שבמרכז העיר.
שעת ערב מאוחרת זה עתה סיימו את ההקפות שניות, בארץ ישראל כבר הבוקר שאחרי אסרו חג
ואני עמוק עדיין באווירת החג ומחשבותי מתעופפים לירושלים.
אך אז עיני צדו שני ערלים יושבים בפינת הרחוב מדברים וצוחקים לעצמם
וכל שעלה בראשי זה:
היודעים אתם בכלל מה הפסדתם?
אשר בחר בנו מכל העמים!