"נצח ישראל": סיפוריהם של הנופלים מנצח יהודה

התקרית הקשה בצפון רצועת עזה גבתה אתמול את חייהם של חמישה לוחמים צעירים מגדוד נצח יהודה. בין הנופלים שלושה חיילים מירושלים: סמ״ר מאיר שמעון עמר (20), סמל משה נסים פרש (20) וסמ״ר נועם אהרון מסגדיאן (20). יחד איתם נפלו רס"ל במיל' בנימין אסולין (28) מחיפה וסמ"ר משה שמואל נול (21) מבית שמש.

מנהיג צעיר שחשש רק על חבריו

רועי מסגדיאן, אחיו של נועם, תיאר בריאיון ל-ynet דמות של מנהיג צעיר שבחר להיות לוחם ואף התעקש להתגייס במסלול נצח יהודה. נועם מילא כל תפקיד שהיה צריך בגדוד - בין אם בחמ"ל, כנגביסט, כמ"כ, כסמל וגם כשהמפקד יצא לחופשה לרגל חתונתו - נועם נכנס לנעליו וניהל את המחלקה.

"שמעתי את נועם חושש רק פעם אחת בחייו, זה היה בשבוע שעבר, כשבתסכול מאוד גדול היה צריך לעדכן את חברים שלו שלמעט ההכשרה שלהם כל השירות שלהם בעזה, ביום אם בפשיטות, בפנים, על הגדר או לכפות - שצריך להיכנס שוב לעזה", חשף רועי. "תסכל אותו איך הם יקבלו את זה שהוא יגיד להם 'חבר'ה - נכנסים' - זה הדבר היחיד שהוא חשש. הוא לא חשש על עצמו, בתור הדמות שצריכה להוביל - זה לא פשוט, זה לא עכשיו 'בואו נלך לטיול'".

רועי הוסיף כי ברור שיש שחיקה בקרב החיילים: "הם לא פחדו, וזה לא שהם לא רצו להיכנס - הם היו מאוד על זה. מדובר בחייל שאין לו הכשרה של מפקד, והם מאחוריו. יש שחיקה. אם זה להיות בקו הרבה זמן, אם זה להילחם הרבה זמן, אם זה להיות כל הזמן בין כוונות ולבדוק מה קורה מאחורה, מהצדדים, לדאוג לחברים, זה לא פשוט. לעשות את זה בתקופה של מלחמה כשהם בעצם חיילים צעירים ואין להם יותר מדי ניסיון וישר מההכשרה שלהם אותם לשטח".

חשד לשיקולים פוליטיים

רועי הביע את התחושות המורכבות מול סוגיית גיוס החרדים, וציין כי מנקודת ראייתו ייתכן שהיו שיקולים פוליטיים בהכנסת הגדוד לרצועה. הוא סיפר כי אחרי תחילת המלחמה, כשצף השיח על החרדים שלא מתגייסים, הוא דיבר עם חברים על ש"שמו את נצח יהודה בשורה הראשונה". "הרבה חברים שלי וגם אני בדעתי האישית אמרו - אולי הם מחפשים איקס או שניים על חרדי כדי להגיד 'הנה הם גם שותפים איתנו", אמר.

"יכול להיות שהיו פה שיקולים פוליטיים", הוסיף. "להראות שהם לא רק נושאים בנטל אלא טיפה מעבר. אנחנו רואים את זה גם בהחשמונאים, ישר סיימו את ההכשרה - והופ לעזה לאיזו תקופה. בתור מישהו שהחברים שלו מדברים, זה השיח שלנו".

על אחיו הקטן, סיפר רועי כי "נועם היה מוכשר בקנה מידה יוצא דופן, אבל מה שהוביל אותו זה לא המוח, לא הרצונות ולא החלומות. הוא היה מגיע לגדולות, אני ראיתי את אחי הקטן, הייתי פשוט גאה וכל כך הערצתי אותו. המידות שלו זה פשוט דברים שהשכל לא יכול לעכל".

אחת המידות שעליהן סיפר רועי היא כיבוד אב ואם. "הוא הגיע מהצבא גמור, בלי שעות שינה, ואבא ביקש משהו בשביל סבא, כמה שעות עבודה פיזית מאוד קשה. הוא הלך, עשה ולא התלונן. הוא אהב את החיילים, אהב את הצבא וכשהוא קיבל את הלחימה הוא פשוט ביצע את הדברים בצורה הכי טובה שיש".

"אמא, אני הולך להציל את המולדת"

איידה אסולין, אמו של רס"ל בנימין, חשפה את השיחה הקורעת עם בנה. "לפני שבועיים אמרתי לו 'בני, מותק שלי, אתה שמונה חודשים במילואים בעזה, מספיק. מספיק, תחזור הביתה, עשית את שלך. תחזור הביתה בשלום'. הוא ענה: 'אמא, אל תדאגי, אני הולך להציל את המולדת שלנו, ואם אמות, אני אמות כגיבור'. אמרתי לו שאני לא רוצה לשמוע אותו מדבר, שיחזור הביתה. ובכל פעם שהייתי מצלצלת אליו הוא היה שואל: 'אמא יקרה מה שלומך?', והייתי אומרת לו שאני בסדר".

איידה סיפרה כי הוא היה עייף מאוד. "חזר הבית ורצה רק לישון. לפני שחזר לצבא, ביקשתי לנקות את המכונית שלו שהייתה מלאה באבק. רציתי שיחזור חזרה למילואים במכונית נקייה. הוא לא רצה לתת לי את הקוד, ואמר לי, 'לא צריך אמא', אבל התחננתי".

אתמול, בשעה 15:30, יצא אסולין מביתו בחיפה בחזרה למילואים. "הוא חיבק אותי ואת אבא שלו ואמר להתראות", שיתפה האם. "צלצלתי אליו לראות שהוא הגיע והכול בסדר. הוא אמר לי בשיחה האחרונה שלנו: 'אמא, איזה פקקים, שלוש וחצי שעות'".

היא סיפרה כי בערב ישבו בני המשפחה בסלון והבינו שהייתה תקרית בעזה. "ב-12 בלילה צלצלתי אליו, אבל הוא לא ענה. צלצלתי בלי סוף, אחר כך היה תפוס. עכשיו אני יודעת שזה כבר לא היה הוא אלא מישהו שראה שאני מצלצלת ולא רצה לענות. בשתיים בלילה נכנסתי למיטה לישון. שתי דקות אחרי שהנחתי את הראש, דפיקות בדלת. אמרתי 'זהו, בני נהרג'. קראתי לבעלי, פתחנו את הדלת וראינו את הנציגים של הצבא".

רגע קורע לב בזירה

אחד הלוחמים בכוח שהגיע לזירה בבית חאנון אחרי האסון, תיאר את הרגע הקורע לב שבו ראו את הטלפון הנייד של רס"ל אסולין מצלצל. "מגיעים לזירה. רוב החללים כבר פונו. חלל אחד ממתין לטיפול ופתאום מצלצל הטלפון בכיס שלו. אנחנו מסתכלים אחד על השני. רועי ניגש לכבות לו את הטלפון. על הצג 'אמא'", כתב הלוחם.

על השמועות שהחלו להגיע למשפחות לפני ההודעה מנציגי צה"ל, הוא הפנה מסר: "בקשה אחת קטנה אליכם בבית ממי שנמצא בחזית. תהיו החוליה שקוטעת את שרשרת הווטסאפ. אני יכול רק לדמיין מה עובר על אמא שהבן שלה בעזה ומקבלת הודעות כאלה. שבעה מדורי גיהנום".

רס"ל אסולין למד בתיכון בבית הספר עירוני א' בחיפה, שם תיארו אותו כ"נער שקט, מופנם וערכי. בשנותיו בבית הספר ניכרו בו צניעות, יושרה ולב פתוח. כל מי שפגש בו זכר את הנוכחות השקטה, את האדיבות ואת החום האנושי שהקרין". ליאור אוזמן, מנהל בית הספר ורכז השכבה של אסולין, שיתף: "אני נושא עימי זיכרון של נער שקט, רגיש, עם לב גדול ונוכחות שמורגשת דווקא דרך הצניעות. אי-אפשר היה לפספס את טוב הלב והאחריות שבו".

ראש העיר חיפה יונה יהב ספד לאסולין שהיה תושב העיר. "בנימין, בנם של שלום ואיידה, נפל בקרב ברצועת עזה כשהוא בשירות המילואים שלו, לצד ארבעה מחבריו", מסר. "בנימין מגלם בעיניי את כל הטוב והנאצל שיש בנו: בחור צעיר, עם שאיפות וחלומות, שעוצר את חייו ומתגייס להילחם למען המדינה - תוצאה של החינוך הערכי לתרומה ולנתינה שספג בביתו ובסביבתו. אני מתפלל שבנימין וחבריו יהיו החללים האחרונים במלחמה הזו".

"היה סוג של מלאך"

סמ"ר משה שמואל נול התגורר עם משפחתו בשכונת רמת בית שמש א'. "הוא היה סוג של מלאך", סיפרו חבריו ליחידה. "זה שתמיד דואג לכולם, היינו רק רואים אותו בבוקר עם שמחת החיים שלו וישר מחייכים אחריו. בן אדם מקסים, מיוחד, עם יראת שמיים מיוחדת. היה תמיד מעלה ארוחת צהריים לחברים שבשמירות; דואג שלכולם לא ייחסר כלום. איש מיוחד".

הרב אהרן שמידט, חבר של המשפחה סיפר כי "אבא של שמואל נולד בדרום אפריקה, אמא שלו מארצות הברית. הם חלק מקהילת חב"ד בבית שמש. הוא בחור מאוד נחמד. כשהוא התגייס לצבא הוא שמח מאוד. האבא היה גאה מאוד לספר שהבן שלו נלחם בעזה, זה היה חשוב לו".

ראש העיר בית שמש שמואל גרינברג ספד לסמ"ר נול: "זהו יום קשה מאוד לבית שמש. משה שמואל היה דמות מופת של מסירות וגבורה. לוחם אמיתי שנפל בחירוף נפש תוך כדי שליחותו למען עם ישראל. העיר כולה אבלה עם משפחת נול ומחבקת אותה בשעה הקשה הזו".

"למאיר היה חשוב לשמור גם על מצוות וגם על המדינה"

אביגיל, אימו של סמ"ר מאיר עמר, אמרה ל-ynet כי "מאיר היה בחור רגיש, מקסים שאוהב את החיים. חייכן ומתוק. היה לו חשוב להתגייס לנצח יהודה כי הוא רצה גם לשמור על מצוות וגם על המדינה". יהודה גבאי, חבר של המשפחה, אמר כי "משפחת עמר היא מלח הארץ, משפחה שקטה וטובה. כל השכונה אבלה עליהם. הכרתי את מאיר, הוא היה מגיע לבית הכנסת להתפלל בחגים".

"אחרי 7/10 - הרגישו עוד יותר צורך לבוא"

נחמן כהן, רכז תחום מכינות בעמותת "נצח יהודה", שתומכת ומסייעת לחיילים ומשוחררים חרדים ולבני משפחותיהם, שיתף גם הוא בריאיון לאולפן ynet בתחושות הקשות בעקבות האסון. "נערים שבאו מרקע חרדי, במיוחד אחרי 7 באוקטובר הם עוד יותר הרגישו צורך לבוא, להילחם ולהיות חלק", אמר. "אלה חבר'ה שזה לא צעד פשוט עבורם להתגייס לצבא והם פשוט עושים את זה ובגדול. קולטים את המטרה, את המשימה - להגן על הארץ, על המדינה, לשמור על הבית".

כהן הוסיף כי "המוטיבציה של חיילי נצח יהודה בשמיים, לא מעניין אותי אם יהיה חוק. בסוף יש את הנערים האלה שרוצים לעשות את הצעד המשמעותי הזה".

יוסי לוי, מנכ"ל נצח יהודה, חיזק את דבריו וסיפר: "הפצועים מאתמול אומרים לי 'נמשיך לתמרן', בלתי נתפס בעיניי. זו פשוט גבורה של חבר'ה צעירים שהרבה מהם בכלל לא קשורים לעולם הצבאי ולא גדלו בסביבתו ועדיין מוכנים לבוא ולשרת ולהמשיך לתמרן אחרי כזה אירוע קשה".

הוא תיאר כי בעיקר בעקבות המלחמה, המשפחות של החיילים הרבה יותר מחוברות ומבינות את השירות. "אלו לא משפחות קלאסיות שמכירות שכול, זה אתגר רציני". לדבריו, "יש למלחמה הרבה מאוד השפעה בציבור החרדי, אם בעבר היו 70% חיילים בודדים, האחוזים כיום קטנים עד כדי בודדים, 18%-15%, רוב המשפחות היום מבינות שילד שאומר שהוא לא לומד תורה ורוצה להתגייס זו פסגת התרומה".

הוא שיתף כי גם הכיר את הנופלים. "חלק מהם גייסתי בעצמי, ליוויתי אותם דרך ארוכה מאוד. הם כמו אחים שלי, הם אמיצים גדולים. כן, יש מחיר יותר גדול לחייל חרדי. הם גיבורים גדולים, האמיצים שבדור".

מעמותת נצח יהודה נמסרה תגובה רשמית:

עמותת 'נצח יהודה' מרכינה ראש על נפילתם של לוחמי גדוד נצח יהודה בקרב בצפון רצועת עזה

בלב מרוסק ודומע, אנו משתתפים באבלן של המשפחות על נפילת בניהן, לוחמים עזי נפש, שחירפו נפשם וקידשו שם שמיים למען עם ישראל.

גדוד נצח יהודה נכנס לתמרון לפני ימים ספורים לסבב נוסף בצוות קרב גדודי ללחימה בצפון רצועת עזה. הגדוד מנוסה מאד בתמרון קרקעי לאורך המלחמה, ובפרט בגזרת צפון הרצועה בה הגדוד חווה אינספור הצלחות והישגים למול החמאס, לצד נפילתם בעבר של מס׳ לוחמים ומפקדים בגדוד.

הגדוד שב לתמרון בעוז, ולחם בעיירה בית חאנון. אמש באירוע קשה בו נתקל הכוח במטען ובמחבלים, נפלו 5 לוחמים, בכללם גשש החטיבה.  הכאב גדול על נפילתם של לוחמים בגדוד בעת לחימה, לצד הנחישות והמבט קדימה להמשך התמרון הקרקעי ככל שידרש. יהי זכר הנופלים ברוך. ה' ייקום דמם.

בשעה הקשה הזו, לבנו אף עם החיילים הפצועים. אנו שולחים חיבוק גדול ותפילה עמוקה לרפואתם השלמה בגוף ובנפש.