הקנס העצום שהושת על אם ובנה שהאכילו חתולים בשטח ציבורי בירושלים
22.05.25 / 20:00
השופט הורה לנאשמים להימנע מהנחת מזון בשביל הגישה הציבורי ובשטחים ציבוריים גובלים • הותר להם להמשיך להאכיל רק בגבולות רכושם הפרטי ובתנאים מסוימים

חתולים יקרים. בית משפט השלום בירושלים פסק כי על אם ובנה המתגוררים בעיר לפצות את שכניהם ב-20 אלף שקלים, כיוון שהאכילו חתולים סמוך לביתם של התובעים.
התובעים טענו כי מזה תקופה ארוכה נוהגים הנתבעים להניח מזון לחתולים בחצר ביתם ובמספר נקודות קבועות לאורך השביל הציבורי המוביל לכניסה לבית המגורים של התובעים. הם טענו כי האכלה זו גוררת אחריה התקהלות של עשרות חתולים במקום, באופן יומיומי, בכל שעות היום והלילה. שני התובעים תיארו כמה תקריות בהן החתולים נהגו באגרסיביות כלפי עוברי אורח. לדבריהם, מדובר גם במפגע תברואתי.
ההגנה: "סכסוך שכנים מתוך נקמנות"
מנגד הכחישו הנתבעים כי מדובר במטרד כלשהו. האם טענה כי לא האכילה חתולים כלל, ואילו הבן הודה כי האכיל חתולים, אך לטענתו רק בשטח הפרטי של הבית, ולא במרחב הציבורי. לטענת הנתבעים, מדובר בסכסוך שכנים שהתגלגל למישור משפטי מתוך נקמנות מצד התובעים.
השופט: "חברה נאורה נמדדת גם ביחסה לבעלי חיים"
השופט נאיל מהנא כתב בפסק הדין כי "חברה נאורה נמדדת לא רק ביחסה לבני אדם, אלא גם ביחסה לבעלי החיים החיים בתוכה. חמלה, דאגה לחלשים והושטת יד גם ליצורים חסרי ישע – הם ערכים אנושיים יסודיים המשקפים את צלם האנוש שבנו. האכלה של חתולי רחוב, מהווה ביטוי ראוי לרגישות מוסרית ולערבות הדדית כלפי הסביבה והחי שבה, והוא אינו נדיר ובלתי סביר שיש למנוע את קיומו".
עם זאת, קבע השופט מהנא, כי "גם פעולה הנובעת ממניע מוסרי - עלולה, אם לא תיעשה באיזון, לפגוע בזכויותיהם של אחרים או בבעלי החיים עצמם. כאשר האכלה נעשית בהיקף רחב, באורח בלתי מבוקר ובאזורי מעבר רגישים, היא עלולה להביא להצטברות של להקות חתולים, למפגעים סביבתיים, ואף לסיכון בריאותי ופיזי לחתולים עצמם – כפי שקרה כאן, כאשר נצפו במקום גורי חתולים מתים וחתולים במצב קשה".
איזון בין חמלה לזכויות השכנים
השופט הדגיש כי "פסק דין זה אינו מבקש לפגוע בזכותם של הנתבעים או כל אדם אחר להושיט סיוע לבעלי חיים, אלא להסדיר את האיזון הנכון בין החמלה לבין זכותם של התובעים לחיות בבטחה, בניקיון ובשלווה בביתם".
פרט לקנס הכספי, השופט מהנא הורה לנתבעים להימנע מהנחת מזון לחתולים, בין ישירות ובין בעקיפין, בשביל הגישה הציבורי המוביל לפתח ביתם של התובעים ובכל שטח ציבורי הגובל בו לרבות פינת האשפה. הוא הדגיש כי ככל שהנתבעים מבקשים להמשיך בהאכלת חתולים – עליהם לעשות כן רק בתחומי רכושם הפרטי, ובאופן שאינו גורם למפגע תברואתי או בטיחותי, לרבות פינוי כלי אוכל ושיירי מזון.
לדברי השופט, אין מניעה לבצע האכלה מסודרת בגינה הציבורית הסמוכה, תוך הקפדה על ניקיון, פיקוח, ושעות האכלה קבועות, בתיאום עם הרשות המקומית. "פתרון זה מהווה איזון ראוי בין הערכים: שמירה על רווחת בעלי החיים – מחד, והגנה על שלומם ואיכות חייהם של הדיירים – מאידך", קבע השופט בפסק הדין.