תחקיר 'ירושלים החרדית': הירושלמים ועלילות המדרכה החסרה | חלם זה כאן

לפעמים, המציאות עולה על כל דמיון. צומת שמגר המרכזי והמפורסם בירושלים, מנקז אליו תנועה רבה כמעט בכל שעות היממה. הצומת מקשר בין שרי ישראל-ירמיהו-שמגר, הפך בשנים האחרונות למרכז מסחרי ענק, הכולל קומת מסחר מתחת לבנייני ענק במתחמי 'תנובה' ו'כדורי' בהם מתגוררות מאות משפחות. בסמוך אליו ממוקם קניון רב שפע וקניון שמגר המושכים אף הם אלפי מבקרים מכל רחבי שכונות ירושלים.

הצומת הסואן הזה עבר פיתוח מאסיבי לקראת מעבר הרכבת הקלה, שכלל כניסות לבנייני המגורים, מעבר בין שטחי המסחר, ריבוד הכביש ושדרוג המדרכה כולל אבני השפה מחודשים.

אבני השפה החדשים – אלה הם שיצרו את הבעיה המוזרה עמה התמודדו חודשים רבים אלפי העוברים והשבים, כמו-גם מאות התושבים מדי יום ביומו.

'ירושלים החרדית' מציג את 'עלילות המדרכה' בתמונות – שלב אחר שלב:

פרק ראשון: אבני השפה החדשים

מה מתברר? מתברר, שעל פי התקן הנוכחי – אבני השפה החדשים גבוהים משמעותית מאבני השפה הישנים. בשל כך, המדרכה צריכה גם היא להיות מוגבהת יותר מאשר קודם, כדי שתתיישר בקו אחד עם אבני השפה התוחמים אותה.

את המדרכה אפשר להגביה, ואכן זה מה שעשתה חברת מוריה המבצעת את עבודות התשתית מטעם עיריית ירושלים. כפי שניתן לראות בתמונה, באיזור הקרוב לצומת, המדרכה רובדה באספלט אותו יצקו מעל אבני המדרכה המשתלבות המקוריות, וכך יצרו הגבהה מותאמת לאבני השפה החדשים.

אלא שבעוד את המדרכה ניתן להגביה, הרי שאת הבניינים שנבנו בצמוד אליה – לא ניתן להגביה. הם בנויים בהתאם למפלס המדרכה הישן, שכאמור היה נמוך יותר. עובדה זו, יצרה פער גבהים בין המדרכה המוגבהת החדשה לבין מתחמי הכניסות לבניינים הסמוכים.

פער זה, יוצר "שיפוע הפוך", כך שמי הגשמים המומטרים מן השמים, זורמים מן המדרכה דרך השיפוע ההפוך היישר אל תוך כניסות הבניינים. במקום המצב המתוקן ההפוך, בו המים צריכים לזרום מן הבניינים החוצה, נחלי הממטרים זורמים מן המדרכה פנימה.

נו, מה עושים?

חשבו וחשבו חכמי חלם, והשאירו כך ללא פתרון...

פתרון מעולה, אליבא דחלם, אלא שכזכור אבני השפה החדשות, גבוהות יותר. כעת נוצר מצב בו מפתן הכניסות לבניינים גבוה מן הדרכה, ביניהן נוצר אפוא 'עמק' אליו נקווים מי הגשמים כשלולית רחבה וגדושה, שאינה מאפשרת מעבר יבש ונוח. כך נותרו אלפי העוברים חשופים לסכנת נפילה ובגשמים ל...שחיה.

במינהל הקהילתי ביצעו מספר פעמים סיור במקום והעבירו מסרים והתכתבויות לרוב לגורמים השונים שהעבירו אותם לחברת מוריה כדי שתמצא פתרון הגיוני לליקוי. תחילה התנערו בחברה וטענו כי המקום נמצא "מחוץ לקו הפיתוח שלנו", ולכן אסור להם לטפל בבעיה. תירוץ מוזר, נוכח העובדה שמוריה פיתחה את כל הצומת. בסופו של דבר, לאחר שעירבו את ראש העיריה משה ליאון בנושא, הסכימה מוריה לבצע ולהסדיר את המקום המסוכן והמטריד הזה.

פרק שני: הפתרון "היצירתי"

בחברת מוריה הגו פתרון יצירתי: בהמשך המדרכה, כמה מטרים בהמשך הרחוב, המפלס יוצר שיפוע איכותי וטוב המנקז את מי הגשמים החוצה. הבה נפתח אפוא פתח יציאה חדש כמה מטרים שמאלה מן הפתח המקורי, דרכו יעברו דיירי הבנין, בעוד הפתח המקורי שניצב ממש מול פתח הכניסה – ייאטם.

אמרו, ועשו.

הגיעו פועלי העיריה ובנו גדר שחסמה את פתח הכניסה הבעייתי, דרכו זורמים המים פנימה. כך, המים ייחסמו בגדר וימשיכו הלאה בזרימתם על פני המדרכה. במקום לעבור דרך הפתח המקורי, ייאלצו כעת הדיירים ללכת כמה מטרים ולצאת דרך הפתח החדש שנפער עבורם.

על פניו, פתרון מוצלח וראוי, אלא שועד התושבים ממש לא אהב את הרעיון. קודם כל, העובדה שהפועלים סגרו תחילה את הפתח המקורי, עוד לפני שפצחו את הפתח החדש, גרמה לכך שהדיירים נאלצו לכתת רגליהם עד סוף שדרת המסחר, ורק שם לצאת אל המדרכה. מעבר לכך, גם הפתח החדש לא מצא חן בעיניהם, מכיוון שהוא משותף לשדרת המסחר, ומנקז מבקרים רבים לאותו פתח דרכו גם הם צריכים לעבור "וזה ממש צפוף" – כדברי המתלוננים.

נו, מה עושים במקרה כזה?

פרק רביעי: פירוק החסימה

מתברר שדיירי הבנין אינם אנשים של דיבורים אל של מעשים. לא עבר זמן רב, ובטרם יבש הבטון על הגדר החדשה שחסמה את פתח הכניסה המקורי, היא פורקה לגורמים על ידי הגורמים המקורבים לדיירים.

כך נותר המצב המקורי, בו המדרכה משובשת, פתח הכניסה המקורי נחשף על ידי הדיירים, בעוד עובדי העיריה עמלים על פתיחת הפתח החדש בסמוך אליו – שכאמור אינו מקובל על הדיירים הזועמים.

פרק שלישי: הוספת מדרגה

לאחר סיור נוסף הגיעה השבוע המדרכה אל המנוחה ואל הנחלה. הרעיון המוסכם שהתקבל היה: בניית מדרגה בכניסה לבנין, כך שכעת ניתן להשוות את המדרכה.

ולאן יזרמו כעת מי הגשמים? הנה, הוסיפו תעלת ניקוז יפה.

נו, ואת הפתרון הפשוט הזה לא ניתן היה לבצע מלכתחילה?!