" רוּח-מִן-הוֹן": צפו, עיריית ירושלים הוציאה 'צו הריסה' לכל הכפר הפלסטיני

'בצלם' מתלוננים: תושבי כפר ח'לת א-נועמאן שבדרום-מזרח ירושלים חיים בימים אלה תחת איום לגירושם מבתיהם. ב-26.1.25 הגיע למקום פקח בנייה מטעם עיריית ירושלים, מלווה בשוטרי מג"ב, וחילק 32 "צווי הפסקת עבודה" למסגד הכפר ולכל 31 מבני המגורים בו – מהלך המסמן למעשה שלב מקדים להריסת הכפר כולו.

בכפר, שהוקם לפני כמאה שנה מצפון לעיירה בית סאחור, חיים כיום כ-150 נפש, בהם כ-40 קטינים. אף שהשטח סופח לירושלים ב-1967 ונמצא בקצה הדרום-מזרחי של תחום השיפוט העירוני, ישראל מעולם לא הכירה בתושביו ולא העניקה להם תעודות זהות של תושבי מזרח ירושלים.

"ב-26.1.25 מצאתי צו הריסה שהוצמד לדלת הבית שלי", סיפר מוחמד דרעאווי, בן 34 ואב לארבעה, בעדות שמסר לתחקירן 'בצלם'. "זה היה צו הפסקת עבודה עם תאריך לדיון בעיריית ירושלים. כולם בכפר קיבלו צווים כאלה".

כלואים בין חומת ההפרדה ומחסום

מצבם של תושבי ח'לת א-נועמאן החל להידרדר ב-1993, כאשר ישראל הטילה סגר על הגדה המערבית ובודדה את התושבים הן מהגדה והן ממזרח ירושלים, שאליה לא הורשו להיכנס. מצוקתם החריפה עוד יותר לאחר הקמת חומת ההפרדה ב-2003 והצבת מחסום מזמוריה ב-2006, החוצצים בין הכפר ושאר הגדה המערבית.

"לשוטרים במחסום יש רשימה של שמות התושבים בכפר ורק להם מותר להיכנס אליו", מספרת תושבת הכפר אעתדאל דרעאווי, בת 51 ואם לארבעה. "לבעלה של הבת שלי, למשל, אסור לבקר אותנו. הבת שלי מופיעה ברשימה ומצליחה לבקר, וגם הילדים שלה, אבל רק כשהם מגיעים איתה. כשהם יתבגרו ייאסר גם עליהם לבקר אותנו".

בחמש השנים האחרונות נאסר על התושבים אפילו להיכנס לכפר ברגל, והם יכולים לעבור במחסום רק ברכבם. בנוסף, נאסר עליהם להכניס לכפר מוצרים כמו ביצים או בשר מהגדה, אלא אם אושרו על ידי משרד הבריאות הישראלי, וגם הובלות של ריהוט או מכשירי חשמל מהגדה אסורות.

"המצב הזה מכריח אותנו לערוך את החתונות וההלוויות שלנו מחוץ לכפר", מוסיפה דרעאווי. "אפילו לחגוג אסור לנו. אנחנו לא יכולים לתכנן את חיינו כמו כל האנשים".

ארנונה בלי שירותים

"מדינת ישראל גם לא מוכנה לתת לנו היתרי בנייה בכפר, והורסת כל מה שבונים פה ללא רישוי", מעיד איבראהים דרעאווי, בן 77 ואב לשלושה. "אפילו בקשה שהגשנו להקמת גן ילדים בכפר נדחתה".

לאורך השנים סירבה עיריית ירושלים להכין לכפר תוכנית מתאר שתאפשר בו בנייה כלשהי, לרבות בתי מגורים שייתנו מענה לגידול טבעי או גן ילדים. תוספות לבתים שהתושבים נאלצו לבנות עקב כך ללא היתר, נהרסו בצו העירייה.

אף על פי שהעירייה מסרבת לספק לתושבים שירותים עירוניים חיוניים כמו מים, ביוב ופינוי אשפה, בשנת 2023 היא החלה לגבות מהם דמי ארנונה רטרואקטיבית, החל משנת 2018. "ב-2018 עיריית ירושלים התחילה לגבות מאיתנו ארנונה, אבל היא לא מספקת לנו שום שירותים", מספר דרעאווי.

בעבר קיבלו התושבים שירותים מהגדה המערבית, אך לפני כשנה החלו שוטרים למנוע ממשאית אשפה של מועצת הכפר הסמוך אל-ח'אס לעבור במחסום. "מאז אנחנו מפנים את האשפה בעצמנו", מספר דרעאווי. "אני לוקח את שקית האשפה באוטו שלי לכפרים הסמוכים, וזורק אותם במכלי האשפה שם".

גם בזמן חירום אין לתושבים למי לפנות. "לאמבולנסים ולמכבי אש פלסטיניים אסור להיכנס לפה", מספר דרעאווי. "אם יש שריפה בכפר אנחנו יכולים להזעיק רק כבאית ישראלית, אבל לוקח להם זמן".

"הכפר שלנו ייסגר הרמטית"

התושבים חוששים שהמצב רק ילך ויחמיר. "בתחילת שנת 2025, הצבא הציב בכניסה לכפר שני שערים שמאפשרים לו לשלוט בכל אחד משני נתיבי הנסיעה - זה שמשמש לכניסה לכפר וזה שמשמש ליציאה ממנו, בנוסף לשער הצהוב שהציב בעבר החולש על שני הנתיבים", מספר דרעאווי. "לפעמים השוטרים סוגרים אותם. אני חושש שהשערים האלה הם סוף הסיפור. הכפר שלנו ייסגר הרמטית ויאסרו גם על התושבים להיכנס ולצאת".