הנתונים המחרידים נחשפים: אלפי מקרי טביעה של ילדים בעשור האחרון

"אפילו לא לרגע אחד". מחקר פורץ דרך שנערך בשיתוף פעולה בין המרכז הרפואי הדסה ומשרד הבריאות חושף תמונה מחרידה של מקרי טביעת ילדים בישראל. המחקר, הראשון מסוגו בהיקפו, בחן את התופעה לאורך 12 שנים, בין השנים תש"ע-תשפ"ב (2010-2022), ומצביע על 2,101 מקרי טביעה בקרב ילדים, כאשר תשעה אחוזים מהם – שהינם 189  מקרים, הסתיימו במוות.

המחקר, שפורסם בכתב העת היוקרתי European Journal of Pediatrics, נערך בהובלתם של ד"ר אורי פולק, מנהל המחלקה לטיפול נמרץ ילדים בהדסה עין כרם ויו"ר האיגוד לטיפול נמרץ ילדים בישראל, ופרופ' מאלנה כהן-סימברקנו, מנהלת יחידת ריאות ילדים והמרכז לסיסטיק פיברוזיס בהדסה, יחד עם ד"ר יעל אפלבאום ממשרד הבריאות.

הממצאים מצביעים על קבוצות סיכון משמעותיות: ילדים בגילאי שנה עד 4 נמצאים בסיכון מוגבר בשל סקרנותם הטבעית וניידותם המוגברת, בעוד מתבגרים בגילאי 15-17 חשופים לסיכון בשל התנהגות מסוכנת ונטילת סיכונים.

"כל מקרה מוות מהמקרים הללו ניתן היה למנוע," מדגיש ד"ר פולק. "המספרים אמורים לזעזע את כולנו. מדובר במכה לאומית שאת תוצאותיה אנו פוגשים בהדסה מדי קיץ, במצב קשה מאוד ולעיתים בלתי הפיך."

פרופ' כהן-סימברקנו מוסיפה כי ההשלכות הרפואיות של טביעה עשויות להיות חמורות וארוכות טווח, כולל פגיעות בריאות, נזק נוירולוגי ובעיות לבביות. "ישנה חשיבות עליונה להשגחה צמודה על ילדים בכל סביבה מימית – בריכה, ים, או אפילו אמבטיה. תשומת לב קפדנית יכולה להציל חיים ולמנוע אסון," היא מדגישה.

המחקר קורא לגיבוש אסטרטגיה לאומית מקיפה למניעת טביעה, שתכלול חינוך והסברה ציבורית, קידום חוגי שחייה מגיל צעיר, והטמעת אמצעי בטיחות מתקדמים. החוקרים מדגישים כי מניעת טביעה בילדים היא לא רק סוגיה של בטיחות, אלא גם של צדק חברתי ובריאות הציבור.