12 שנים אחרי הרצח שהצית את ירושלים: רוצחו היהודי של הנער שועפאט – נפטר בכלא

נפטר בכלא: יוסף חיים בן דוד, המפגע המרכזי שהורשע ברצח הנער הפלסטיני מוחמד אבו חדיר בשנת 2014, הלך לעולמו היום (חמישי) בגיל 42.

עוד בנושא:
ה' ירחם: הטרור בירושלים לא נגמר
נתפסו עם כלי פריצה ולוחיות רישוי משוכפלות

בן דוד פונה מבית הסוהר "השרון" לבית החולים בעקבות אירוע לבבי, וצוות הרפואה נאלץ לקבוע את מותו לאחר מאמצי החייאה. הוא ריצה מאסר עולם ועוד 20 שנות מאסר נוספות בגין חטיפת הנער ורציחתו, כפי שנגזר עליו בבית המשפט המחוזי בירושלים.

הרצח שחולל סערה

הרצח התרחש ביולי 2014, בעיצומו של גל מתח ביטחוני כבד באזור יהודה ושומרון, מיד לאחר חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח ז"ל בידי חוליית מחבלים. בן דוד, יחד עם שני קטינים נוספים תושבי בית שמש ובהם אחיינו, יצאו למסע נקמה בלילה שבו נערכו הלוויותיהם של שלושת הנערים.

השלושה שוטטו ברחובות ירושלים במכוניתם עד שאיתרו את מוחמד אבו חדיר בן ה-16 משועפאט, שהיה בדרכו לתפילת שחרית במסגד. הם חטפו אותו, הובילו אותו אל תוך יער ירושלים, ושם הכו אותו, שפכו עליו בנזין והציתו אותו למוות בעודו בחיים.

במהלך חקירתו בשב"כ ובשחזור הזירה שביצע לאחר מעצרו, תיאר בן דוד את השתלשלות האירועים ואמר לחוקריו כי המעשה נעשה כפעולת נקמה על רצח החטופים.

"פיגוע אסטרטגי שהצית את ירושלים"

בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את בן דוד ברצח, בחטיפה ובתקיפה, וקבע כי בעת ביצוע העבירות הוא לא היה פסיכוטי, הבין היטב את מעשיו, היה אחראי להם ושלט בהם, לא הייתה לו הפרעה בשיפוט המציאות והייתה לו יכולת להימנע מביצוע העבירות.

בפברואר 2018 דחה בית המשפט העליון את ערעורו על ההרשעה ואת טענתו לאי-שפיות. ראש ההרכב, השופט יצחק עמית, הקריא מפסק הדין: "ניתן להגדיר את הרצח כפיגוע אסטרטגי שהצית את ירושלים בכלל ואת ירושלים המזרחית בפרט. הרצח מצריך חשבון נפש נוקב בחברה הישראלית בנוגע להתמודדות עם תופעת הגזענות וגרורותיהן".

השותפים ותביעת המשפחה

שני שותפיו של בן דוד לקחו אף הם חלק מרכזי בפשע, ונידונו למאסר עולם ול-21 שנות מאסר. משפחתו השכולה של הנער אבו חדיר ליוותה את הדיונים המשפטיים הארוכים בדרישה למיצוי הדין עם המעורבים.

בשנת 2018 הגישה המשפחה תביעת נזיקין נגד שלושת הרוצחים על סך של כחמישה וחצי מיליוני שקלים. בכתב התביעה נכתב: "אין ספק כי אין בנמצא פיצוי הולם לאובדן סתמי ומקומם כל כך של חיי אדם צעיר, וכל זאת תוך שהנתבעים מתכוונים לפגוע במנוח במזיד, להזיק לו ונוהגים באדישות ובציניות לתוצאה הנוראה מכל - מותו של המנוח בסבל וייסורים".