עשה למען הרוגים על קדושת שמך: פרויקט ההנצחה המחריד שהוקם ממכוניות שרופות

שקט מקפיא: אל"מ (מיל.) מרקו אזואלוס מספר בראיון מיוחד לאתר 'אשדוד נט' על פרוייקט ההנצחה המרגש שהקים במושב תקומה.  1,562 מכוניות שנשרפו, חלקן על יושביהן, אשר הובאו מהנובה ומרחבי העוטף מהן נוצר מיצג ואתר הנצחה מיוחד, מרגש וכואב, כאחד.

שאלנו את אזואלוס מה הוביל אותו ליזום את פרוייקט ההנצחה במושב תקומה: "הפרוייקט החל כמשימה צבאית. התגייסנו בשביעי באוקטובר ואחרי מספר ימים הבנו שצריך לפנות את הרכבים.

בתחילה קיבלנו מגרש חניה קטן במועצה אזורית שדות נגב.  התחלנו את פינוי הרכבים מאזור המסיבה של הנובה, אך מהר מאוד הבנו שהמקום לא יספיק להכיל את כל הרכבים שצריך לפנות מרחבי העוטף."

 הוא מוסיף: "בעזרת קשרים ואנשים מאוד טובים שעזרו, הצלחנו לקבל את המגרש הגדול ממושב תקומה ובעצם לשם התחלנו להעביר את הרכבים, שעברו לפני כן מספר תהליכים.

את כל הרכבים השרופים, על מנת לייצר מקום, ערמנו אחד על השני. פתאום התחיל להבנות לנו מול העיניים קיר והבנתי שהולך לקום פה משהו, עדיין לא ידעתי מה."

הם בנו את קיר המכוניות בצורה של חצי מעגל, ובאמצעו שמו מכונית כחולה "הכל היה שחור ונראה נורא, אז שמנו משהו כחול שיתן טיפה של תקווה, טיפה של צבע." הוא מספר.

באותה התקופה החלה "תיירות המלחמה" כפי שקורא לה אזואלוס. "החלו להגיע אנשים סקרנים, עיתונאים, קבוצות חיילים לרחבי העוטף, וגם לאתר שלנו. כתבה שנעשתה בערוץ 11, גרמה למקום להתפרסם והעלה את המודעות למקום.

לנציגים של משרדי ממשלה שהגיעו למקום וקיבלו הסבר מפורט, הוא לא וויתר, ובכל פעם "טפטף" את הבקשה "לעשות מהמקום משהו מוסדר, שמישהו יתחזק את המגרש ועוד המון דברים שצריכים להיעשות. ובאמת, לאחר כמה חודשים המדינה החליטה שהיא לוקחת את זה על עצמה."

נכון להיום יש חברה שמפעילה את המקום, עם הדרכות מסודרות בעברית ובאנגלית.

"המדריכים קיבלו את כל החומרים מאיתנו, העברנו להם את כל הסיפורים הקשורים לאתר, אבל זהו מקום שכל הזמן מתחדש, ובכל פעם מתווספים סיפורים חדשים. אני שמח שהמדינה לקחה את זה על עצמה.

היום אתר ההנצחה עובד בכל יום, פתוח עם הדרכות מסודרות, ובכל יום עוברים 1,500-2,000 איש" מספר אזואלוס.

1,562 מכוניות נשרפו בפסטיבל הנובה ובטבח של ה 7 באוקטובר, חלקן עם אנשים בתוכן. ביקשנו לדעת איך הדבר השפיע עליו באופן אישי, כשהרכבים הפכו לסמל של אובדן וכאב:

"בשבוע הראשון, אספנו את הגופות, וכשהגענו לזמן איסוף הרכבים, אמנם לא היו בהן גופות, אך כן מצאנו חלקים ורקמות ושערות שנאספו, בנוסף, שאבנו את האפר מכל רכב בקפידה, והבאנו אותו לקבורה.

זה המקום שזה תפס אותי, שבעצם פה סגרנו מעגל. איפה שנכשלנו בשבעה באוקטובר כאנשי צבא, בהגנה על התושבים, לפחות לאחר כמה חודשים הצלחנו לסגור מעגל ולהביא אותם לקבר ישראל."

"עד לאותו הרגע, הפעולה היתה מכנית" הוא ממשיך. "חיילים מבצעים משימה, וזה מה שעשינו, עד לרגע קבורת האפר.

כשאתה כל הזמן בעשייה, אתה פועל מכנית, ואין לך זמן לחשוב. לאחר שזה נגמר וסגרתי את המעגל הזה עם עצמי, הבנתי שזה בעצם היה הריפוי שלי, מכל המראות, הריחות והכאב שספגתי."

מעט מאוד אנשים יודעים מה הסיפור מאחורי כל רכב. הדרך בה נקט היתה להדריך, לפגוש אנשים, לשמוע סיפורים חדשים ולהביאם בפני קהל המבקרים.

לפני מספר ימים, בשבעה באוקטובר 2024, נערך טקס הנצחה במקום, ע"י מושב תקומה שעזר לו להבין עד כמה היה חשוב הפרוייקט הזה, וכמה הוא תורם לו לסגירת המעגל ולריפוי העצמי שלו.

המסר המרכזי שהוא שואף להעביר באמצעות פרוייקט ההנצחה הוא: "במלוא הצניעות, אני קורא למקום יד ושם של השבעה באוקטובר. 

זאת מכיוון שמהשבעה באוקטובר לא נשאר כלום. המקום היחיד שיש בו דברים מוחשיים לגעת בהם, הוא אצלנו.

המקום הזה הוא המקום היחידי שנשארו בו דברים. אפשר לבוא לחוש, לגעת, לראות ולהריח."

וממשיך: "אם אנחנו לא נבין מה קרה לנו באותו היום, אז לא נשתפר ונלמד, לא נהיה טובים יותר. בסופו של דבר, אם לא נלמד מזה, זה יקרה לנו שוב.

זו הדרך ללמוד- להגיע לאתר, ללמוד אותו, להבין את ההרס, לדמיין את האנשים שנשרפו בתוך הרכבים, את האנשים הירויים, את כל אלו שנרצחו בידי בני העוולה."

הוא נפגש באתר עם אבא של אחד הנרצחים, שהשמיע לו הקלטה של הבן בדקותיו האחרונות "כשאתה שומע את ההקלטה מול הרכב השרוף, אתה מבין שרק ככה נלמד, נפיק לקחים ונתכונן לפעם הבאה ולא לזו שהיתה. רק ככה נבין שכנראה בשבעה באוקטובר איבדנו את הזכות להגיד זה לא יכול להיות.

 זה באמת המסר היחידי שאני רוצה להעביר, מעבר לזה, קטונתי", הוא מסכם.

המכוניות שהובאו מכל חלקי העוטף הן סמל לטרגדיה, אך גם לתקווה לעתיד טוב יותר. ביקשנו לברר כיצד אזואלוס רואה את ההשפעה של ההנצחה הזו על הקהילות המקומיות ועל המדינה בכלל

"אין לי ספק בכלל שהקהילות האלו יחזרו, ישגשגו ויחזיקו את האדמה וכל התוצרת החקלאית תחזור להיות מה שהיתה.

כמובן שזה יקח קצת זמן, אבל אני באמת סומך על העם שלנו, על האנשים האלה והיכולת שלהם ללמוד ולצאת מפה למקום חדש. אני לא יכול לומר לנצח, אך בהחלט אני מקווה שמפה נדע לייצר מקום טוב יותר לחיות בו, בחזרה."

ביקשנו לדעת האם יש איזשהו זיכרון או רגע מתהליך הקמת האתר שנגע בו במיוחד: "יש מליון!" הוא אומר בלי היסוס. "יש מליון רגעים כמו הורים שבאו ופתאום פגשו את הרכב של היקרים שלהם, או אבא שהגיע וידע שהרכב של הבת שלו שנהרגה נמצא במקום והרב שלנו ליווה אותו לאוטו. הוא ביקש רגע להיות לבד, כשחזר אלינו סיפר שמצא שקית במבה ברכב ואמר מה שנשאר מהבת שלי זו שקית במבה.

כשהרב שאל אותו על מה התפלל או מה ביקש, ענה שביקש סליחה מהבת שלו, שלא הצליח להציל אותה ולא היה שם בשבילה כשזה קרה.

כשאתה שומע דברים כאלה, נקרע לך הלב. אנשים איבדו את היקר להם מכל וזה פשוט נוגע."

שאלנו מה לדעתו של מרקו  צריכים המבקרים לקחת איתם כשהם עוזבים את האתר ואיך הוא מקווה שזה ישפיע עליהם:

"המטרה של המקום הזה היא זכרון, זה אתר הנצחה, אני רוצה שאנשים יזכרו שבסוף מתו כאן אנשים ברכבים האל, מכל המגזרים הגילאים והדעות, הם לא חסו על אף אחד.

הרוע לא מבחין בזה, לא מבדיל ואינו פוסח על אף אחד, בסופו של דבר אנחנו רקמה אנושית מאוד מאוחדת ומגובשת וטוב שכך."

הסיפורים שנגעו בו במיוחד, מעבר לאב עם ההקלטה של בנו, נגע בו סיפורה של שני גבאי, שהיתה נעדרת "באמבולנס המקולל שהיה במסיבה, מצאנו הרבה מאוד גופות. מצאו צמיד או תליון של השרשרת שלה, עליו נמצא די אנ איי  שלה ושל חברה טובה שלה. החברה נמצאה זוהתה ונקברה ולאחר מכן היה צורך לפתוח את קברה, כי הבינו שבעצם הן התחברו..." הוא משתף.

וממשיך: "גם סיפורה של הילדה הנכה, רות פרץ הי"ד, שבילתה עם אביה במסיבת הנובה, זו שאביה היה לוקח אותה ליהנות בכל הפסטיבלים... למצוא אחר כך את הרכב עם כסא הגלגלים ואת הרכבים עם כסאות הילדים של אנשים שנסעו לעשות כיף ופשוט מתו ונטבחו, שברו אותי במיוחד."

עניין אותנו לדעת האם פגש בניצולים שהגיעו לאתר ואיתרו את רכבם:  "המון ניצולים הגיעו ומצאו את הרכב שלהם אצלנו" אומר מרקו ומוסיף  "חלקם הוציאו דברים מתוך הרכבים, והיתה אפילו ניצולה אחת שהצליחה להניע את הרכב שלה, שהיה פגוע אך לא שרוף ולנסוע איתו הביתה."

"היתה בחורה מגן יבנה, שהוא, לצערו לא זוכר את שמה, שסיפרה כיצד ניצלה מהנובה. היא סיפרה את השתלשלות הדברים, איך ברחו, היכן התחבאו ואיך חולצו, סיפור מאוד מרגש" הוא מוסיף.

מכיוון שאנו לפני יום כיפור, ושנה לאחר האסון שבא על העם שלנו, שאלנו את אל"מ (מיל.)

מרקו אזואלוס  מה ההית רוצה לאחל לעם ישראל ולמדינה לשנה הבאה?

 "אני רוצה לבקש דבר אחד, שכל אחד יסלח קודם כל לעצמו!!!

לפני שאנחנו מבקשים סליחה ממישהו אחר, בואו נבקש סליחה, כל אחד מעצמו, כי אני בטוח שבאיזשהו מקום, עשינו נזק גם לעצמנו.

אחרי שכל איש ואיש יבקש סליחה מעצמו, אז נוכל באמת ממקום אמיתי, לבקש סליחה האחד מהשני, לא ממקום של יציאת ידי חובה, אלא מהמקום האמיתי של הרגשת סליחה, של כיבוד וקבלת האחד את השני.

למרות השוני בינינו, אין לנו את הפריבילגיה לכעוס האחד על השני"  הוא מסכם ואינו שוכח לאחל לכולנו "שנזכה לשנים טובות ונעימות, אמן ואמן, כן יהי רצון."

 תמונות נוספות באלבום המצורף, באדיבות אל"מ (מיל) מרקו אזואלוס