"התפילין עוררו חשד": עיתונאי ירושלמי חרדי נעצר בכווית בחשד לריגול

"מרגל עם תפילין"? מעצר של עיתונאי ירושלמי חרדי בכווית התפתח לחשד בריגול לאחר שצילם ספינות סמוך לחוף, כאשר במהלך הבדיקה נמצאו בתיקו תפילין שעוררו את חשד החוקרים.

עוד בנושא:
האחים החרדיים מאזור ירושלים נאשמים: התחזו ללוחם 8200 והעבירו מידע לאיראנים
חשף מידע רגיש במיוחד: איש מילואים מירושלים ריגל עבור איראן

יצחק הורוביץ, עיתונאי מגזין "בקהילה", עוכב בכוויית לאחר שנקלע אליה בעקבות המלחמה ושיבוש הטיסות.

הורוויץ עוכב לאחר שנראה מצלם ספינות פטרול אמריקניות במפרץ, אף שעשה זאת לצד אזרחים מקומיים. "הן די רחוקות אבל גדולות ומהירות ההתקדמות שלהם מדהימות ויוצרות נחשול ורעש אדיר הנשמע עד החוף" – הוא מתאר.

לדבריו, שוטר שפנה אליו ביקש לדעת מה הוא מצלם ומדוע, וציין בתחילה כי "זה רק אמצעי זהירות. בגלל הרגישות, אנו רוצים לוודא שהכל בסדר".

המפנה התרחש כאשר במהלך הבדיקה התבקש להציג את תכולת תיקו, אז נחשפו התפילין. "השוטר מוציא את התפילין החוצה", מתאר הורוויץ, "ואני שומע באחת איך הנשימה של כל הנוכחים נעתקת בתדהמה. לרגע הם לא מבינים מה הם רואים. זה נראה להם כמכשיר קשר עם כל הרצועות".

יצחק הסביר לחוקרים כי "זהו חפץ דת יהודי, תפילין ואני מתפלל עם זה כל בוקר", אך החשד רק התעצם, והשוטרים החלו לבחון האם מדובר באזרח ישראלי או בגורם מודיעיני. אחד החוקרים שאל אותו: "האם אתה ישראלי? האם שירתת בצבא הישראלי? יש לך קשר לישראל".

בתגובה השיב העיתונאי בשלילה: "יש לי משפחה ומכרים בישראל. אני גם עובד עבור חברות ישראליות, אך שום דבר לא בטחוני".

בכתבה נרחבת שהתפרסמה במגזין 'בקהילה', הורוויץ מתאר כי גם תחנות משטרה וחדרי המעצר הכוויתים הם ברמת 'חמשה כוכבים'. מסביב לתחנה אבטחה כבדה, אבל בפנים פאר והדר. חדר המעצר הזמני אפילו עם כורסאות לצד שולחנות ופינת תה ואפילו ערוץ תקשורת.

מנגד, האוירה עויינת מאוד: "אני חשוד כישראלי", הוא מתאר. ,כאשר על המרקע מופיע תמונות של הפצצה אחד השוטרים שמעיניו ניתזות ניצוצי שנאה אומר לי בערבית. 'תראה מה הישראלים עושים בעזה'. אני מזהה את המקום. מדובר-אכן בהפצצה ישראלית אך לא בעזה אלא בדאחיה הלבנונית. אני מתקן אותו, והוא עונה: "הכל אותו דבר וכולכם אותו דבר".

עם רדת החשיכה מועבר החשוד היהודי לקומפלקס מרוחק, גדול ומפואר, שם הוא מוכנס לחדר ריק. וממתין. לאחר שעה ארוכה מופיעים שניים. הם לבושים אזרחי. ברור מי הם: המוחבארת.

"אחד מהם דובר אנגלית בריטית טובה מציג עצמו כגורג'. השני מתישב ליד המכתבה מוציא בלוק נייר ומתחיל לכתוב", מסביר הורוויץ. "מעבר לזה הוא רק מביט בי בשתיקה חמורה. הוא הבכיר מבין השניים. הראשון נועד לוודא את הזהות שלי.

גורג' בוחן שוב את הדרכון, את התפילין את המצלמה ומתחיל בשורת השאלות עליה כבר עניתי בסבלנות רבה מספר פעמים. מאין באתי, לאן אני הולך, מדוע הצילומים והאם אני מרגל ישראלי. אחרי שיחה ארוכה אני אומר לו: "הבה נדבר אמת. אדוני. חשדתם בי שאני מרגל איראני. ובכן אני יהודי ולא מסתיר-זאת כך שהחשד הזה ירד. ועכשיו אתם חושדים בי שאני מרגל מוסד. האם לדעתך המוסד-הישראלי כה לא מקצועי שישלח סוכן עם תפילין למשימה?".

הורוביץ אף מסכם בפני החוקרים: "בעיניים שלי בכלל אתם וישראל במלחמה הזו באותו צד. האם אני לא צודק?".

עוברת שעה, וג'ורג' חוזר. "הגנרל אמר לי להגיד לך שאם אתה רוצה להתקשר לשגריר שלך אתה רשאי. אבל אולי תעדיף לנסוע הביתה. כי אתה משוחרר". אני קופץ משמחה מעניק לו חיבוק. השוטרים מכינים את התיק-שלי מוודאים שהכל שם. ואני יוצא מהתחנה".

הורוביץ מספר כי הטלפון הראשון היה לאיסמעיל, איש משרד הכלכלה הכוויתי איתו התיידד בכווית שהמתין לו מודאג. "הוא מגיע לאסוף אותי. אני מגיע לביתו המפואר והמוקף עצים. ואנו יושבים על תה וקערת תמרים ושקדים, ופה ושם מעט פמפומי נרגילה. ואנו משוחחים על המקרה. כבר אין טעם להסתיר את זהותי היהודית ואני מספר לו מה אמרתי בחקירה.

"דע לך", הוא אומר, "הרושם-שלי הוא שהמלחמה הזו שינתה את הגישה של הרבה כוויתים וגם של אנשים בממשלה כלפי ישראל. ישראל אינה האוייב אלא להיפך היחידה שהיה לה אומץ לעצור את האוייב האיראני. היא היחידה שיש לה טכנולוגיה שיכולה לעצור את הטילים עלינו. אולי אחרי המלחמה סעודיה תנרמל את היחסים ישראל. ולא אתפלא אם גם אנחנו".