המח שמאחורי ה'הדלקות': מי אתה שניאור רוזן?

מה שבטוח, שאי אפשר לשכוח את הימים שלפני יום ל"ג בעומר האחרון. הבשורות על 'מתווה מירון' שהלך והתעדכן, כשמרגע לרגע התברר שעוד ועוד יהודים יאלצו לוותר על חלום ההגעה למירון והם ימצאו את עצמם חוגגים  את יום ל"ג בעומר מרחוק, הצליחו לגרום לתיסכול ציבורי שפיעפע בקרב קהלים נרחבים. מאידך, אי הוודאות והעובדה שאיש לא ניצב בפרונט בכדי להסביר ולהעביר מסר, יצרה כר פורה לתחושה שעוד רגע יתפרץ מההר נחיל לבה רותח שקשה יהיה לעמוד מפניו.

ואז הגיע היום, והתברר שהחשש היה מופרך. אמנם, למירון הצליחו להגיע יהודים רבים בדרך לא דרך, אך המראות המחרידים שנראו אשתקד אז הפליאו שוטרים מכות בהלוכי רגל תמימים לא נראו השנה. במקביל, הצליחה ה'הדלקה' שהתקיימה במרחק של 200 ק"מ מהצפון, בירושלים, לסחוף אליה עשרות אלפים שרקדו בהתלהבות 'בר יוחאי' מול שאגת ה'יבטל' של הרה"צ רבי מיילך בידרמן.

בה בעת, התקיימה הדלקה נוספת בירושלים, בידי ישיבת 'אורייתא', שגם אליה התלקטו המונים. התוצאה: הלחץ על ההר היה נמוך ומופחת מהצפוי, וכך הציבורים הרבים שנאלצו לוותר על הגעה למירון - זכו לתחליף דומה למקור, כשלפחות את התחושה של השמחה השורה במירון הם הצליחו לחוות, אם כי מרחוק.

הרבה ביקשו לומר יישר כח לאלו שעמדו מאחורי הארוע, אם כי מאחורי הארועים הללו עמד מח אחד, יצירתי ונועז, שכמו כשרונות מבורכים אחרים הוא פועל בשירותיו של השר לירושלים ומסורת ישראל לשעבר, הרב מאיר פרוש.

האיש, שניאור רוזן שמו, נחשב אלמוני מבחינתו של מרבית הציבור, אך כל אלו שהיה להם כל קשר לאחד ממוקדי ה'הדלקות', הכירו גם הכירו את שמו.

ולא מהיום. שניאור רוזן, צעיר חב"די חייכן תושב קריית מלאכי, החל את דרכו בעולם הפרסום. עד לפני פחות מעשור הוא נמנה על צוות משרד הפרסום 'אפיקים', שם מילא את משבצת איש המדיה. עם זאת, ח"כ הרב פרוש, שאז חבש את ספסלי האופוזיציה בימי ממשלת 'ברית האחים' הזכורה שלא לטוב, זיהה את כישוריו והוא גייס אותו לשירותיו על תקן החבד"ניק של הלשכה.

תוך זמן קצר התברר שהבחירה בו היתה נכונה. שניאור, טיפוס מחוייך שלא מאבד את מזגו הטוב אף שלא התברך במרפקים חדים, הצליח לפלס את דרכו מעמדת העוזר הפרלמנטרי שתפקידו מסתכם בכתיבת הודעות לעיתונות, והוא מיצב את עצמו כאסטרטג על.

בתקופה הראשונה הוא השקיע את מרצו בבניית מיתוג ובשיפור פניה של לשכת הרב פרוש בפרט ושל סיעת שלומי אמונים בכלל, שהפכה תוך זמן קצר לאימפריה רבת זרועות. וכן, לא טעיתם: כינון ה'ציר' הפוליטי שקיבע את מעמדן של סיעות שלומי אמונים ומחזיקי הדת, נזקף לא מעט לעבודתו וכישוריו של שניאור.

 בהמשך, עם כניסתו של פרוש לתפקיד השר לירושלים ומסורת ישראל, הפך רוזן ליועץ הצללים הבלתי רשמי של הלשכה, כשהוא זה שמשרטט את האסטרגיה של המשרד ומביא אותו לעמדה משפיעה. היכולת שלו, כך אומרים לנו מקורביו, היא בעיקר לזהות את המשברים באופק, ולמוסס אותם מראש.

בזכותו, העשיה במשרד ובסביבתו של פרוש מתנהלת בסינגריה מדהימה של כל הגורמים בלשכה, בלי אינטרגות שמאפיינות לשכות אחרות ותוך הפגנת עמידה ביעדי ביצוע מרשימים לאורך כל הגזרה.

גם 'מבצע מירון' האחרון נזקף לזכותו. בעוד רבים אחרים חששו מהשלכותיו של ל"ג בעומר ומהזעם הציבורי שצפוי להתפרץ בעקבותיו, היה זה רוזן שהפיק, תרתי משמע, את מוקדי ההדלקות השונות ובכך שמט את הקרקע מתחתם של אלו שרק ציפו להזדמנות שבה יוכלו לשפוך שמן למדורות ולהבעיר את אש המחלוקת מחדש.

"הפעילות שלו", אומרים לנו בלשכה, "היתה כמו תמיד מאחורי הקלעים. כאיש צללים שעושה הכל מתחת לפני השטח גם הפעם הוא ניצח בכישרון רב על המתרחש בכל הזירות, והביא בסיעתא דשמיא את כולם להצלחה מסחררת".

אז אם ביקשתם לומר תודה, הוא האיש. אם כי כדרכו, סביר להניח שהוא עסוק כבר במשימה הבאה.