היורש נדהם: עיריית ירושלים גלגלה עליו חוב של כ-100 אלף שקל | זה מה שפסק בית המשפט

"הֲיָרַשְׁתָּ וְגַם חֻיַּבְתָּ?" ניסיון של עיריית ירושלים לגבות חוב ארנונה של כ-100 אלף שקל מאחד מיורשי בעליה של חנות בעיר הסתיים בדחיית התביעה ובביקורת מצד בית המשפט, לאחר שנקבע כי לא הוכח שהיורש החזיק בנכס בפועל או היה בעל הזיקה הקרובה ביותר אליו.

עוד בנושא:
זינוק מטורף בארנונה בירושלים: גם שכונה חרדית באירוע
"הַרְ-נוֹנָה": הארנונה בירושלים שוב על הכוונת | חפשו את עצמכם בטבלה

על פי הפרסום באתר 'פסקדין', מדובר בחנות ברחוב אל ואד במזרח ירושלים, שהוחזקה מאז 1988 בשכירות מוגנת. לאחר מותו של השוכר המשיך בנו להחזיק במקום ולהפעיל בו חנות בדים, מבלי שנמסרה לעירייה הודעה מסודרת על חילופי המחזיקים. לעירייה נודע על השינוי רק במאי 2019.

בהמשך פנתה העירייה לאחד מיורשי בעל הנכס, שלא החזיק בחנות בפועל, ודרשה ממנו לשלם את חוב הארנונה. לטענתה, הוא נהג בנכס מנהג בעלים והשכיר אותו לאחרים. לאחר שלא השיב לפנייתה, רשמה אותו העירייה כמחזיק בנכס באופן רטרואקטיבי החל משנת 1988.

בבית המשפט טענה העירייה כי מאחר שלא נמסרה לה הודעה על חילופי המחזיקים, פקודת העיריות מאפשרת לה להשית את החוב על הנתבע כבעל הזכויות בנכס. מנגד טען הנתבע כי מעולם לא החזיק בחנות ולא השתמש בה, וכי העירייה לא פעלה בזמן אמת לגביית החובות מהמחזיקים בפועל.

שופט בית משפט השלום בירושלים נאיל מהנא קבע כי אין לאפשר לעירייה להסתמך על היעדר הודעה על הפסקת שימוש כדי לגלגל את החובות על הבעלים. לדבריו, העירייה ידעה על זהות השוכרים ובחרה לנקוט בהליכים רק לאחר שיהוי ממושך, אף שידעה, או לכל הפחות הייתה צריכה לדעת, כי החוב נצבר בתקופת השכירות המוגנת.

בית המשפט קבע כי הטלת החוב על הנתבע רק בשל היותו אחד מיורשי הנכס, מבלי שהוכח כי החזיק בו בפועל, מהווה שימוש לרעה בכוחה הסטטוטורי של העירייה.

"התובעת השתהתה שנים רבות בגביית החוב מהמחזיקים בפועל (השוכר ובנו), ורק לאחר שהתברר לה כי לא ניתן לגבות מהם את החוב, בחרה 'לגלגל' את החוב לפתחו של הנתבע", נכתב בפסק הדין.

השופט הוסיף כי התנהלות העירייה, שכללה עצימת עיניים באשר לזהות המחזיק בפועל וניסיון לגבות חובות עבר מבעלים שלא היה מודע להם, נגועה בחוסר תום לב ובשיהוי המצדיקים את ביטול חיוב הארנונה הרטרואקטיבי.

עוד צוין כי אם ישנו גורם שהיה מוצדק לחייב בחוב, הרי שזהו בנו של השוכר המוגן, שהחזיק בפועל בנכס והוגדר בפסק הדין כ"רוח החיה" מאחורי הפעלתו לאחר מות אביו. עם זאת, לאחר שתביעת העירייה נדחתה, לא נדרש בית המשפט להכריע בהודעת צד ג' שהוגשה נגד הבן.

בסופו של ההליך נדחתה תביעת העירייה, יחד עם הודעת הצד השלישי, ועיריית ירושלים חויבה לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15 אלף שקל.