איזה סיפור: באה לבקר את בתה המאושפזת – וכמעט מתה בעצמה

יצאה מזה בנס: בין דלתות המעליות בבניין החניה של הדסה עין כרם, בסוף השבוע האחרון, שכבה אישה בת 63 ללא דופק. דקות ספורות קודם לכן היא צעדה שם כמבקרת רגילה, בדרכה למחלקה שבה אושפזה בתה. מכאן ואילך היא הפכה למטופלת במצב קריטי, ועשרות אנשים בבית החולים נרתמו כדי להשיב לה את החיים.

עוד בנושא:
התמוטט בין המדפים: מאבק ממושך על חייו של קונה בסופר
הצליח לעצור את האוטובוס - ואז התמוטט: דרמה בצומת רמות
התמוטט בגינה: מאבק על חייו של בן 61

מבקרת שהפכה למטופלת

רויטל שריקי, תושבת ירושלים, הגיעה לבית החולים כדי להיות לצד בתה הבכורה, אם לארבעה, שאושפזה עקב דלקת בתוספתן ונקבעה לניתוח. בימים שקדמו לאשפוז שהו הנכדים אצל רויטל, בעוד אימם בבית החולים. באותו בוקר יצאה מביתה, אספה בדרך את אחותה, ושתיהן הגיעו יחד לתמוך בבת.

את מה שהתרחש כמה דקות לאחר מכן היא אינה זוכרת כלל. "אני לא זוכרת כלום", היא משתפת. "שמעתי את הכול מהסיפורים של כולם סביבי". על פי מה שסופר לה, בעודן ממתינות ליד המעליות בבניין החניה החלה להרגיש רע, נתקפה סחרחורת קשה, וקרסה.

אחותה זיהתה מיד שמדובר במשהו חריג וחייגה למד"א. ואז אירע צירוף מקרים שהכריע את גורלה: בדיוק בשנייה שבה הסתיימה השיחה, נפתחה אחת מדלתות המעליות.

"נקראתי על ידי עובר אורח"

בתוך המעלית עמד ד"ר אוהד עינב, רופא בכיר ביחידה לניתוחי עמוד שדרה בחטיבה האורתופדית, שהיה כונן באותה שבת וסיים זה עתה את תורנותו בדרכו הביתה. "נקראתי על ידי עובר אורח לסייע לאישה השרועה על הרצפה", הוא מספר.

די היה במבט אחד כדי שיבין שמדובר באירוע מסכן חיים. בתוך שניות הוא כרע לצידה ופתח בהחייאה. "לא היה זמן לחכות", הוא אומר. "במצבים כאלה כל שנייה משמעותית". בסיוע העוברים והשבים הפך אותה, פתח נתיב אוויר והעביר הודעה לצוות האבטחה להפעלת קוד החייאה, ובמקביל גייס נוכחים נוספים שיסייעו בפעולות.

אף שהכול התרחש בשטח בית החולים, אופיו הפתאומי של האירוע הפך את הדקות הראשונות למעין החייאה עירונית מאולתרת, ללא ציוד ערוך מראש ובלי הכנה. "החייאה מהסוג הזה מוגדרת למעשה כהחייאת רחוב", מסביר ד"ר עינב. "מדובר במצב שבו אדם מתמוטט באופן פתאומי, והדבר החשוב ביותר הוא שמישהו יתחיל לבצע החייאה מיד".

לדבריו, בשלב זה הזמן הוא המשתנה שקובע הכול. "מהרגע שבו אדם חווה אירוע לב, עומדות לרשותנו דקות בודדות", הוא מבהיר. "אחרי כשש דקות ללא זרימת דם תקינה למוח, מתחיל להיגרם נזק מוחי שהולך ומתקדם, ובהמשך עלול להפוך לפגיעה בלתי הפיכה". על רקע זה, הוא מדגיש, העובדה שרויטל קרסה דווקא בין כותלי בית החולים ובדיוק ברגע שבו חלף שם רופא, היא בעלת משקל מכריע.

זירת חירום בין המעליות

בזמן שהחייאה נמשכה, החלו להצטרף עובדים נוספים. גדעון אלמו, מאבטח בבית החולים, מיהר לזירה ובידיו דפיברילטור, וכך קיבלה רויטל שוקים חשמליים עוד בטרם הגיעו למקום צוותים רפואיים מסודרים.

במקביל הופעל מערך הביטחון. "דיווחו לנו בקשר שיש מקרה רפואי", מספר ד"ר שנער טביב, קצין ביטחון בהדסה עין כרם. "עדכנו שיש 'קוד צופן', כלומר צורך בהחייאה. ברור ברגע כזה שהאירוע הוא אירוע קשה, ולכן יצאנו לאירוע במהירות ככל האפשר". הוא הגיע עם קצין נוסף והצטרף בעצמו לפעולות ההחייאה לצד ד"ר עינב, מכוח הכשרתו הרפואית. "אני רופא שיניים במקצועי, והתמחיתי בכירורגית בעבר. יש לי ידע בהחייאה, ואני שמח מאוד שיכולתי להצטרף ולעזור", הוא משתף. "עד שהגיע הצוות הרפואי לא הפסקנו לרגע".

תוך דקות הפך שטח ההמתנה למעליות לחדר חירום מאולתר. רופאים, אנשי סיעוד, מאבטחים ועובדים שנקלעו לאזור נאספו סביב: אלה טיפלו, אלה פינו נתיב גישה והביאו ציוד, וכולם פעלו למען יעד יחיד - החזרת הדופק. המאבק נמשך זמן רב, ורק לאחר סבבים חוזרים של שוקים חשמליים וטיפול תרופתי חזר הלב לפעום.

המשפחה התכוננה להיפרד

משם פונתה רויטל בדחיפות ליחידה לטיפול נמרץ לב, אך המאבק היה רחוק מסיומו. מצבה נותר קשה ביותר, ובמהלך האשפוז קרסה שוב ושוב ונזקקה להחייאות חוזרות. במערך הלב עברה צנתור וחוברה למערכת אקמו - מכשור מתקדם לתמיכה חוץ־גופית, שנוטל על עצמו באופן זמני חלק מתפקודי הלב והריאות כאשר הגוף כבר אינו מסוגל לכך בעצמו. לאחר מכן הועברה לטיפול נמרץ ואף נותחה בניתוח דחוף.

במשך ימים שלמים המתינו בני המשפחה במסדרון, מתנדנדים בין תקווה לחשש. "התכוננו להיפרד", מספרת בתה. "עמדנו כמות גדולה של אנשים מחוץ לחדר שלה בטיפול נמרץ. לאט לאט התחלנו להבין שאולי זה הסוף". התהפוכה הייתה קשה לעיכול: מי שהייתה יומיים קודם לכן הסבתא שמשגיחה על הנכדים, הפכה לאישה שסביב מיטתה ממתינים כולם לסימן החיים הקטן ביותר. "היא הגיעה בשבילי", אומרת הבת. "היא בכלל לא הייתה אמורה להיות שם כמטופלת".

"קיבלתי את החיים שלי בחזרה"

בניגוד לסיכויים, ובעקבות עבודת צוות אינטנסיבית, גופה החל להיענות לטיפול. המערכות התייצבו בהדרגה, התמיכה הרפואית הופחתה, והמשפחה זיהתה את הסימנים הראשונים להתאוששות.

החשש המרכזי בשלב זה לא היה עוד עצם ההישרדות, אלא השאלה מה הותירו אחריהם הרגעים שבהם לא זרם דם כנדרש למוח. גם כאן חרגה רויטל מכל תחזית: לא רק ששרדה, אלא שבה לתפקוד מלא. "הסיכוי לצאת מאירוע כזה בחיים וללא נזק משמעותי הוא נמוך מאוד", מסבירים בצוות. "במיוחד לאחר החייאות ממושכות וצורך באקמו. המקרה שלה הוא בהחלט יוצא דופן".

כיום, בהביטה לאחור על אותה שבת בבוקר, היא עדיין עסוקה בהרכבת התמונה מפיסות הסיפורים ששמעה מבני משפחתה ומהצוות. "קיבלתי את החיים שלי בחזרה", היא אומרת. ביקור שהיה אמור להימשך שעה קלה הפך לנקודת מפנה בחייה. "אני פשוט אסירת תודה", היא מוסיפה. "על כל מי שהיה שם באותם רגעים ולא ויתר".

ד"ר עינב מצידו מבקש להדגיש שהוא היה רק הראשון בשרשרת ארוכה של רופאים, אחים ואחיות ועובדי עזר שנטלו חלק בהצלתה, וקורא לכל אדם לרכוש מיומנות בסיסית בהחייאה ולדעת להפעיל דפיברילטור חצי־אוטומטי, המוצב על פי חוק במקומות ציבוריים. "כפי שאנו רואים, כמו במקרה כזה, ידע בפעולות החייאה יכול להציל חיים".